האסקפיזם המושלם ב 100 קמ"ש (כמעט ועל זה בסוף הסקירה).
בשוודיה הרחוקה - כשהשוודים המפונקים מתלוננים על החום (נראה אותם באוגוסט ב TLV),
ארגון רב עוצמה חובק ארצות משחק בראשם של האנשים והקוראים.
מלאכת מחשבת של מתח בלתי פוסק,
ממש עד העמוד האחרון.
אין רגע דל, ואין עמוד בו הקורא לא מרגיש ששום דבר הוא לא מה שהמוח הקטן שלו חשב... (דיפדפתי הרבה אחורה כדי להווכח שאפשר להבין את הכל גם אחרת...).
סופר מעולה.
והערה אחת לפתחו של המתרגם:
לא ציפית שבאמת נזכור/נבין את ההבדלים בין כיכר Lindhagensplan לדרך Drottningholmsvägen או Hornsgatan ועוד בתעתיק עברי. ממש כמו התחושה בעת שיטוט בין מדפי ה IKEA המקומי, רק הרבה יותר מיותר ומרגיז (שם יש לפחות כורסא בסוף...)

וספוילר * קינוח אקטואלי על אהבת הבריות של בני דת השלום בסיום ממש מוש-לם*

שאלה דמיונית בבגרות דמיונית במתמטיקה דמיונית ביקום דמיוני.

נתון:
עבריין צעצוע ושוטרת קשוחה יוצאים זה לקראת זה משתי נקודות מנוגדות של החוק.
העבריין מתפלח לרכבת, נוסע באוטובוס, שואל קטנוע וגונב מכונית. בין לבין הוא מתעסק בסמארטפון שלו (שלא באמת שייך לו), שורץ אצל חברו השוודי שהתאסלם, עובר דירות ועושה כל מיני מעשי קונדס, תעלולים, ונדליזם ופשעים בדרגת חומרה משתנה.
השוטרת רוכבת על אופניים ונוסעת בניידת משטרה. בין לבין היא קוראת פתקים מסתוריים, משאירה לעצמה הודעות טלפוניות ומזדעזעת עם היזיז שלה.

שאלות:
1. מתי הם ייפגשו?
2. היכן הם ייפגשו?
3. מה יקרה כשהם ייפגשו?
4. האם יש קשר ביניהם?
5. את מי, לעזאזל, זה בכלל מעניין?

על כריכת הספר כתוב "מותחן שנקרא בנשימה עצורה".
אבל למה הנשימה עצורה? מי שצריך להיות עצור זה הסופר אנדרס דה לה מוטה בעוון פשע נגד ספרות המתח הסקנדינבית. הוא, שכתב את הספר הגרוע הזה, הוא העבריין האמיתי בסיפור.
אלא שהאקדמיה השוודית לספרות מתח דווקא זיכתה אותו בפרס, ועל זה נאמר: הוא העונש שלה והיא העונש שלו. ואת העונש הזה אי אפשר לקצר בשליש בגלל התנהגות טובה ופרישה מכתיבה, כי אנדרס דה לה מוטה לא פורש. הספר הוא חלק ראשון מטרילוגיה. בעעעעעע...

אנדרס דה לה מוטה רקח סיפור מתח מייגע ומנג'ס, ונורא התאמץ לשנות את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על המתרחש בחיי היום יום ולגרום לנו לפקפק בסדרי עולם. פילוסופיה קיומית בשקל וחצי. לפי שער ההמרה הנוכחי זה יוצא בערך ארבעה כתר שוודי וכמובן שאין מתאם בין השווי האמיתי של הספר לבין מחירו.

אנדרס דה לה מוטה יצר סוג של מטריקס לעניים שפוגש את האח הגדול והמופרע. הוא פיזר פירורים של היצ'קוק מלמעלה וטבל את הכל בתערובת של סרטי קונספירציה הוליוודיים עם שאריות פורנו. את כל המצרכים הללו הוא הכניס למערבל, אלא שאפילו מערבל בטון לא יכול לעיסה המקולקלת הזו ולכן המערבל יצא משליטה והנתזים עפו לכל עבר. סכנה לציבור הקוראים.

כל מה שיצא לאנדרס דה-לה-מוטה זה ספר דה-לא-מותח עם קונספירציה דה-לה-שמעטע שמנווטת דרכה עם ווייז דה-מי-קולו שמתודלק בסטרואידים מקולקלים. וכשמתדלקים באוקטן הלא נכון, התוצאה היא קטלנית - לא רק לדמויות בספר אלא לספר עצמו.

וגם אם נניח שהספר עורר מתח מסוים בתחילתו, הוא הגיע לשיאו בשליש הראשון של הספר. ומה קורה כשמגיעים לפסגה? אפשר רק לרדת. אבל זו לא הייתה ירידה, זו הייתה נפילה. מה נפילה? מפולת! ולא מפולת של שלג רך ונעים אלא מפולת הרסנית של קונגלומרטים.

כדי ליהנות מהדבר הכי מוצלח בספר לא צריך לפתוח אותו בכלל - הוא מתחיל ומסתיים בעטיפה. העטיפה מפתה וסוחפת, אבל ידוע שסחף עלול להיות קטלני. הספר הזה נכשל בגדול. אנדרס דה לה מוטה הפסיד במשחק של עצמו. תבוסה מוחצת. בזבוז של זמן.

בתחילת הספר עוד השוויתי אותו ל"שלוש מעטפות" של מיודענו ניר חצרוני. מהר מאוד הפסקתי. עם ניר חצרוני הסליחה על ההשוואה המעליבה. מה שכן, עם ידע בסיסי באוריגמי אפשר לייצר מעמודי הספר מאות מעטפות ולא רק שלוש, וזו התועלת היחידה שיש בו.

אומרים שאבן שטיפש אחד זרק לבאר, גם מאה חכמים לא יצליחו להוציא.
עבריין הצעצוע בספר הוא דווקא לא טיפש והוא לא זרק אבן לבאר, אבל הוא כן השליך אבן מאיזה גשר.
האבן הזו הצליחה להצחיק אותי. מנפלאות התרגום.
"כן, הוא יודע שהוא פגע במכונית משטרה, משהו באור הכחול המהבהב הסגיר את העובדה הזאת עוד לפני שהוא זרק את האבן. מה הם חושבים לעצמם, שהא טיפש או משהו? מה שכן, הוא באמת לא הקדיש הרבה מחשבה להשלכות. אז מה?" (עמ' 106)

ספר מתח הוא תוצר של תקופתו. התעלומות שכתבה אגטה כריסטי, למשל, התבססו על בתים מפוארים עתירי משרתים, כאשר השוטרים חסרי היכולת מתבטלים בפני בעלי הבית המיוחסים והעשירים מהם, ומי שפותר את התעלומה הוא איזה זר יהיר שאינו מבין כלום באריסטוקרטיה מקומית... המותחנים האחרונים שקראתי משקפים את התרבות שלנו, שהתפתחה(?) מאז אגטה כריסטי וסתם שנאה או נקמה פינו את מקומן למזימות חובקות עולם כאשר את מקום הסכין או האקדח ככלי נשק תופסים המחשב, הטלפון הנייד, והתארגנות רצחנית חובקת עולם.

דה לה מוטה כותב פה מותחן קצבי מאד, שהעולם אותו הוא מתאר - הספר יצא לאור ב 2010 - מוכר לכולנו. הוא עוסק במה שמעסיק רבים מאיתנו - קונספירציה ענקית שנועדה לשעשע רבים על חשבוננו, זכותנו לפרטיות המופרת חדשות לבקרים (גם אתם מקבלים מסרונים מכל מיני חברות שאין לכם מושג איך הן קשורות אליכם?) קשרים אנושיים ההולכים ומתמעטים בעידן הקשרים הוירטואליים והקלות היחסית של תגובות מקלדת יחסית לתגובות פנים אל פנים.
מעשה באחד הנריק פטרסון שהוא צעיר אינטליגנטי די עלוב, ללא קשרים קבועים ידועים, ללא עבודה או מקצוע, מאחוריו קצת רקע פלילי לא רציני, מתפרנס בערך מהיד לפה בכל מיני תעסוקות מפוקפקות, בוקר אחד הוא מוצא ברכבת טלפון נייד משוכלל ויקר למראה, ועל הצג שלו הודעה המציעה לו לשחק משחק. "המשחק" שאינו נראה יותר מתעלולי ריאליטי בלתי מזיקים, יזכה אותו בתמורה כספית מסויימת ובעיקר בתהילה ובאהבה של זרים שיעקבו אחריו ואחרי מעלליו ברשת, ויהפכו אותו לגיבור שלהם.

הספר מפוצל בין סיפורו של ה"פ לסיפורה של אחותו, כתוב בפיסקאות קצרות וקצביות, מתאר תעלומות עבר משותפות לשתי הדמויות מנסה לגעת בהסברים פסיכולוגיים שלהן ומלא פעילות, כיאה למותחן. הוא כתוב תוך פזילה (מה פזילה - מבט חודר וישיר...) לסרט שיפיקו ממנו, ולכל ההמשכים שיבואו בעקבותיו. הסופר מחבב - כך נראה - את התרבות האמריקאית, ואלה פוגמים לטעמי בסיפור שיש לו פוטנציאל להיות מאד מותח כי הנושאים שהוא מעלה נוגעים לכולנו, אבל אני קצת התעייפתי מהקטיעות המרובות של הסיפור ומהמאמץ הניכר של הסופר לייצר מתח.

לאחרונה אני קוראת בכל מיני ביקורות את ההגדרה "ספר טיסה" שראוייה, לפי כמות השימוש בה, להפוך לאחת מהגדרות דרוג הספרים פה. אז לגבי טיסה אני לא יודעת, אבל חובבי ספרות הפעולה, חובבי הקונספירציות, אוהבי החידות וההקשרים הנסתרים יאהבו כנראה את הספר הזה, שזכה לפרס האקדמיה השוודית לספרות מתח כפי שכתוב על העטיפה האחורית. וגם - בונוס - זה ספר ראשון מטרילוגיה, כלומר - המתח לא ייגמר מהר...

הנריק מוצא טלפון ברכבת שמאתגר אותו להשתתף במשחק של משימות.
כל הצלחה מביאה אותו לדרגה גבוהה יותר וכן גם כסף שהוא מקבל.
מי הם יוצרי המשחק, מי המשתתפים ואיזה סיכונים הם לוקחים.
הספר זורם רק בשליש השלישי שלו. בסה"כ חווית הקריאה די בינונית.

מותחן מתוחכם. נהניתי מאוד. דורש ריכוז.
הספר מסופר משתי נקודות מבט של שני הגיבורים הראשיים. ה"פ (הנריק פטרסון) ורבקה (שומרת ראש). באותו פרק הסופר עובר מנקודת מבט אחת לשניה מספר פעמים. לעתים הפרטים דומים, ונדמה כי הנך מתבלבל, אך לא נורא כי בהמשך העלילה הפרטים מסתדרים.
ה"פ מוצא נייד ברכבת, מתחיל להשתתף במשחק. המשחק מבקש ממנו לבצע משימות, באמצעות מסרונים לנייד, אשר נעשות מורכבות עם הזמן.
נהניתי מאוד, המתח בספר אינו רציף. הוא מתקיים לסירוגין בתחילת העלילה ולקראת סוף העלילה.
הספר משלב ברגישות את האירועים הטראומטיים אשר חווה גיבוריו.
הפלוס הגדול, אין רציחות. הסוף מעלה חיוך.
מומלץ בחום.

חשבתם שאתם מכירים ספרי מתח? שכבר קראתם הכל? ששום דבר לא יכל להפתיע אתכם?
אז תחשבו שוב.
הספר מתחיל בזה שגבר מתיישב ברכבת, מוצא פלאפון ולוקח אותו. הגיוני נכון? אנחנו שומעים על זה כל יום. אבל מה הייתם עושים אם הפלאפון היה מתעורר לחיים, הודעה היתה נשלחת וכתוב בה "רוצה לשחק משחק?".
ופה נפתחת עלילה מסובכת, מורכבת, מתוחכמת, מותחת את כל העצבים עד קצה גבול היכלת ואמיתית. מציאותית.
זה מסוג הספרים שאתם מגיעים לדף האחרון, הופכים אותו ומוצאים אתכם שעה בוהים בדף ריק ולא מבינים למה הוא ריק. אבל לא בגלל שהוא ספר מתח אחד הטובים שקראתי.
בכלל הפסיכולוגיה והאנתרופולוגיה שנמצאים בו. הדרך שבה אנדרס מעביר את הסיפור, זה מה שיעשה לכם את זה. הדרך שבה דברים מתהפכים, וברגע שאתם חושבים שהכל חזר למסלול שלו, הקערה מתהפכת שוב.
אתם תקראו את הספר וכשתסיימו תגלו ששחכתם לנשום כל הדרך.

בסוף הספר פשט חיוך על פני, ספר מרתק, קשה להפסיק לקרוא.
הנריק פטרסון פושע קטן, מוצא סלולרי ברכבת, מאותו רגע חייו של פטריק משתנים בקצב מטורף.
הוא מבין שהמשחק, הוא לא סתם משחק, אלא משחק בחייהם של בני אדם ושינוי המציאות היומית...

מותח ומסקרן, מושך להמשיך לקרוא ולדעת מה מסתתר מאחורי הארועים שמתוארים בספר.
אחד המרכיבים שעניינו אותי והוסיפו רובד לספר, הוא תיאור אופי ופרופיל פסיכולוגי של ה"שחקן" והקלות שניתן לתימרון,
הדבר העלה לי מחשבה ואולי אישור עד כמה בני אדם מונעים על פי רגשותיהם הסמויים ולעתים קרובות מבלי להיות מודעים לכך.
נהנתי וממליצה.

לגמרי מסוג הספרים שהתקציר יותר מידי גדול עליהם..

הספר מסופר על שני אנשים שונים לגמרי באורח חייהם- השוטרת הפנאטית והמגנט לצרות. אך זהים לגמרי בסיפור עברם- מאחר שהם בעצם אחים.
העלילה מקורית ומשובחת. הדמויות עומדות על הקרקע ואף אחת מהן לא חייה באשליה כזו או אחרת, את הנקה תרבו לתעב ואת רבקה תוכלו לחבב.

הרמה של הספר ירדה אוטומטית ובאופן דרסטי מבחינתי, כשגיליתי את המילים הגסות והבוטות שמוזכרות בין כל כמה שורות. לחלוטין מיותר, הספר היה מקבל רמה אחרת לגמרי אם היה חוסך מאיתנו את התיאורים האמנם זעירים- אך פשוט גסים.
יש לציין שהוזכרו רק מנקודת מבטו של הנקה ולא של רבקה, מה שהצליח לאזן מעט את המצב.

אם נתייחס אל הסיפור עצמו, אי אפשר להתבלבל שהוא מוצלח מאוד, די קולח למרות שנמרח לעיטים רחוקות.. אבל ממש לא מתוחכם או מותח יותר מידיי.
בו נאמר שלא אמהר לקנות את ספרי ההמשך בניגוד למה שנאמר בתגובות על הספר בגבו. אבל כן ארכוש אותם כשארגיש את הצורך.

דרך אגב, ממש לא קראתי את הספר בנשימה עצורה, בעמוד 90 בערך עצרתי הכל והתחלתי לקרוא ספר אחר, רק אחרי שסיימתי אותו חזרתי אליו שוב. וכשפתחתי אותו בחזרה אפילו נאנחתי. ככה ששום נשימה עצורה לא היתה פה..

נתתי לספר 4 כוכבים, אבל כשרציתי לפרסם את הביקורת החלטתי להחליף ל3. הוא היה קצת מייגע באיזה שהוא מקום.