החץ של עכברי מטייל לו בין ארבעה לחמישה כוכבים. תוהה, מהסס, מתחבט, מתלבט. ובכן, אנחנו לוקים בתסמונת הספר השני. למי שאינו בקי בתסמונת זו, הנקראת גם אדום החזיס-נמסיס-קתרזיס מסוג A או מסוג B, או בכל שם שתרצו.
לופת הקורא הנרגש את הספר השני, אחרי שהתפעל עמוקות מהספר הראשון, ושואל את עצמו: האם נסבו התעלה על עצמו בנמסיס, או לא. שהרי זאת עליכם לדעת, ספר ראשון (מתורגם ראשון לעברית, למען הדיוק) שמתגלה כמעולה ומפתיע, משאיר אחריו שביל רחב של ציפיה ותקווה. ואז, הספר השני, נופל במלכודת המחלה שלעיל. חלק מן החולים, אלה הלוקים בסוג A קוראים את נמסיס כשהם שטופים בדעות קדומות והתפעמות חולנית והם נאנקים מהנאה מזוייפת כאילו אינם יכולים להפריד בין ספר לספר ואין להם כלים חדשים לביקורת זולת ההתפעלות הקודמת מאדום החזה המופלא.
לעומתם, יש החולים בתסמונת מסוג B, והם מתים ללמד את הסופר לקח. אה, כבר חשבת שאתה מי יודע מה, ושכל ספר שתפיק מכאן והלאה יוכל לשייט על גלי ההצלחה בלי מאמץ מצדך, אז דע לך שעלינו לא עובדים. הספר הקודם היה מקסים, אבל במקום לכתוב ספר טוב יותר כתבת ספר טוב פחות, וזה נורא ואיום כשמדובר בסופר עם פוטנציאל גבוה.
מכיוון שבקופת חולים כבר אין תורים פנויים וחדרי המיון קורסים, עלי לאבחן את התסמונת שלי בעצמי: אם לקיתי ב-type A או ב- type B.
ובכן, לצערי, מכיוון שהתחלתי לקרוא את הספר לפני כמה שבועות וסיימתי רק לפני יומיים, הדיאגנוזה ברורה בהחלט. ומי שלא הבין את האבחון מוטב יפרוש מלימודי רפואה וילך ללמוד שאמאניזם.
וכמה מילים על הכשרון שלא הוכיח את עצמו בספר זה.
אדום החזה היה ספר מפתיע, מרגש, קושר חוטים היסטוריים לנורבגיה של היום, חם, נשי במקצת, ולו הפרק על העבר במלחמת העולם השנייה היה קצת יותר בהיר ונהיר ולא הייתי צריכה לקרוא אותו שלוש פעמים, הייתי נותנת לו מאה כוכבים מתוך מאה.
בנמסיס לא נשאר כמעט כלום מהתפוצצות הזיקוקין הזאת. הספר הוא קר, מנוכר, נורווגי, יש בו כמה תעלומות, אבל רק שתיים באות על פתרונן ואחת מהן ניחשתי די באמצע. וכאן עלי להתוודות. למרות שאני קוראת מיומנת של ספרי בלשים ויש לי חוש חש לפתרון תעלומות, אינני מאלה המתיימרים לפתור תעלומות לפני הסופר. זה קורה לפעמים, אבל בהחלט לא תמיד. ודווקא בספר המורכב הזה, תעלומה אחת התבררה לי קצת בטרם עת.
נמסיס ליווה אותי במשך כמה שבועות, עניין מביך קצת בהתחשב בעובדה שמדובר בספר מתח. אם מותחן לא אוחז בגרונך, ולא דוחה שינה, עבודות הפסח, עבודות פורים, עבודה בעבודה וסתם מחוייבויות, מה כן יעשה את זה?
וכך קרה שנאלצתי לקרוא פרקים שלמים פעמיים כי פשוט שכחתי מה בדיוק קרה. יו נסבו, אני מצטערת, אבל זה באמת לא זה.
אז מה היה לנו בספר הזה?
1. תעלומת שוד שבסופו רצח (הפרק הזה כתוב באופן גאוני).
2. התעלומה של אנה, אהובתו לשעבר של הארי.
3. האם יבוא תום וולר השוטר הנבל מן הספר אדום החזה על עונשו?
אינני רוצה להרחיב את הנקודות שהוזכרו, כי לתאר את תוכנו של ספר מתח פרושו להרוס את המתח.
המתפעמים מסוג A, טרחו לאזכר את התהפוכות שבספר ואת העובדה, שבכל פעם שנדמה כי התעלומה באה על פתרונה, העניין מתהפך והתעלומה מסתבכת. וזה נכון. הם גם כתבו כי נסבו הוא רב אמן בהתפייטות ובתאור מצמרר של כל מה שקשור בתיאורי נוף. והם צדקו. הם גם אהבו את דמותו החבוטה של הארי הולה, אלכוהוליסט מסתבך בצרות שיגרתי לחלוטין, שלצערנו כל בלש שני הינו אביו הרוחני (בהתחשב בעובדה שרוב הבלשים הספרותיים שלנו מבוגרים מהארי).
אני, לעומת זאת, מקווה מאוד שהספר השלישי ידמה יותר לאדום החזה, שאוכל לתת לו חמישה כוכבים בלי לאבחן תסמונות ושיו נסבו יעניש סוף-סוף את תום וולר, כי יש גבול לסבלנות שלי.