ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 24 בספטמבר, 2015
ע"י הִיפּאטִיָה
ע"י הִיפּאטִיָה
ספר מעולה.
לראשונה בחיי הצלחתי להבין את ההיגיון של ילד אוטיסט, והאמת שההגיון הזה די פשוט.
אם מישהו אומר לו משהו - בלי לשאול שאלה - הוא לא יגיב כי הרי הוא לא שאל.
יש בזה היגיון כלשהו. תודו.
כוכב אחד הורדתי רק מפני שהספר קצת מקשקש לפעמים, למרות שזה נותן הרגשה שהילד הזה באמת שונה, שהוא מביט ושם לב לכל פרט ופרט.
לאחר קריאת הספר הצלחתי להבין, שאוטיסטים אינם ילדים מזן אחר. הם אינם שונים מאיתנו כל כך. הם פשוט אינם מבינים רגשות.
האמת? הם דווקא ילדים מאוד חכמים. כריסטופר - אם לומר את האמת - הרבה יותר חכם ממני בכל הקשור לשכל.
הוא פותר בעיות מסובכות במתמטיקה בתוך הראש, הוא זוכר כל פרט ופרט שהוא רואה, הוא מפשט כל משפט ומבין אותו לעומק, הוא יודע את שמות כל המדינות בעולם ואת ערי הבירה שלהן, ואת כל המספרים הראשוניים עד 7,507,
אבל מה?
אינטליגנציה רגשית כמעט ואין לו. אפילו את הרגשות הפשוטים ביותר אינו מבין. בדיחות לא מצחיקות אותו.
ה"מדריכה" שלו, אני לא יודעת איך לקרוא לזה - מציירת לו הבעות פנים כסמיילים ומלמדת אותו מה כל הבעה אומרת.
שני קטעים נבחרים מעמודי הספר הראשונים (בחרתי קטע שלא יחשוף לכם מהעלילה עצמה):
"שבון אומרת כשמישהו סוגר את הפה ונושף בקול רם דרך האף זה יכול לרמז שהוא רגוע, או משועמם, או שהוא מאוד כועס, וזה תלוי רק בכמות האוויר שיוצאת לו מהאף ובצורה של הפה כשהוא עושה את זה ובתנוחת הישיבה שלו ומה הוא אמר לפני כן ובעוד מאה דברים שונים שמסובך מדי לחשב בכמה שניות..."
"הנה כמה דוגמאות למטאפורות:
התפוצצתי מצחוק
הוא ראה שחורות
היו להם שלדים בארון
השמיים בוכים...
לדעתי צריך לקרוא לזה שקר, כי השמיים לא באמת בוכים ולאף אחד אין שלדים בארון. וכשאני מנסה לצייר תמונה של הביטוי בדמיון שלי זה פשוט מבלבל אותי כי כשאתה מדמיין מישהו מתפוצץ אין לזה שום קשר למשהו מצחיק וזה גורם לך לשכוח על מה האיש הזה בכלל דיבר."
אני מניחה שהקטע הזה המחיש הכול.
הספר הזה גורם לך להבין שעד כמה שאנחנו שואפים להיות הכי חכמים ולהשיג ציון כמה שיותר גבוה, אנחנו צריכים קודם כל - ולפעמים שוכחים - לשמוח בכלל על כך שאנחנו מסוגלים
להרגיש.
לבכות.
לצחוק.
קריאה נעימה, שאני בטוחה שלא תישכח ממכם לפחות בשנים הקרובות :)
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 10 שנים)
חשוב לציין שכריסטופר בספר לא מאפיין את כלל האוטיסטים.
אלא רק סוג מסוים של אוטיזם (שפעם קראו לו "תסמונת אספרגר") שהוא בתפקוד גבוה על הספקטרום טכולל גם מנת משכל גבוהה. באמת ספר טוב. |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
