ביקורת ספרותית על קרקס החלומות מאת ארין מורגנסטרן
ספר בסדר

---

ספר שהייתי מרותקת אליו מצד אחד, ומצד שני אני יכולה לומר שהוא היה די מאכזב. כלומר, קראתי את הספר ברצף ומאוד רציתי לדעת מה יקרה בסוף (כרגיל...), אבל מצד שני מצאתי בו פגמים רבים מידי.
כל התיאור של הקרקס הוא מאוד יפה וחלומי, התיאורים עשירים וגורמים לך לרצות ללכת לקרקס כזה. זה השלב שמוכיח שהסופרת היא אכן אומנית, כמו שכתוב בביוגרפיה שלה.
אבל זה לא מספיק כדי להחזיק ספר שלם. היה שלב שהתחלתי לדלג על הקטעים שתיארו את הקרקס, כי כבר הבנתי את הרעיון.
ושאר העלילה סביב הקרקס די לקתה בחסר, מבחינתי.
קודם כל, כל הדו קרב שסביבו סובב הספר היה די חולני בעיני.
***כאן אולי יש ספוילרים***
הרעיון שאבא הסכים לערב את הבת שלו בקרב עד המוות הוא הזוי לחלוטין. וכל העניין הזה שיש המון "כללים" ו"דברים שמעורבים" במשחק, אבל אנחנו די לא מגלים מהם בדיוק עד הסוף, קצת הפריע לי. כאילו הסופרת מאוד התאמצה להוסיף נופך מסתורי ודרמטי לכל הסיפור, ברמה שזה כבר לא שיכנע. גם כל סיפור האהבה של סיליה ומרקו לא שיכנע אותי. משהו בו היה מאוד תפל ושטחי. וצפוי, כמובן.
***סוף ספוילרים***
עוד דבר שנורא הפריע לי לחוויית הקריאה זה הקפיצה בין הדמויות ובין תאריכים. הצורך הזה לנסות לסדר לי בראש את השתלשלות האירועים, בין 1901 ל-1902, ואז בין ה-31 לאוקטובר ל-1 לנובמבר, היה מאוד מייגע ומעצבן. אה, ולכתוב כל פעם תאריך שקופץ בעוד שנה או שנתיים, זה לא מספיק כדי ליצור תחושה שעבר זמן בסיפור. חסר את הדבק, את ההתפתחות הרציפה של העלילה שתיצור תחושה שהרבה זמן עבר ושדברים באמת השתנו.
בקיצור, לסופרת היה רעיון מאוד יפה וציורי על קרקס חלומי, ואת זה היא העבירה מעולה. אבל כל שאר הדברים שהיא דחפה בין לבין, היו הרבה פחות איכותיים. היתה בי סקרנות לדעת איך היא הולכת לסיים את הבלגן הזה, ולכן המשכתי והמשכתי לקרוא. אבל הסיום שהסופרת בחרה השאיר בי תחושת אדישות מאוד לא אופיינית לי.

» ביקורות נוספות של אני =]
» ביקורות נוספות על קרקס החלומות