ביקורת ספרותית על קרקס החלומות מאת ארין מורגנסטרן
ספר בסדר

---

קבלו במחיאות כפיים סוערות את... הביקורת של זה שאין לנקוב בשמו על הספר "קרקס החלומות" ווהו!

***
כילד, מאוד אהבתי והערכתי את הקרקס. אהבתי את המוני האנשים היושבים בצפיפות במושביהם (ובכללם אני) וצופים במופע המרהיב. אהבתי את הטריקים הפשוטים עם הקלפים והאשליות וגם אהבתי את הקטעים היותר מורכבים (אילופי חיות ואשליות קשות ומסובכות יותר לביצוע).
לכן, אין פלא אפוא שכששמעתי על הספר הזה לראשונה, נדלקתי מיד!
ועכשיו היתה לי הזכות לקרוא אותו.
נו, נו, נו, הייתי צריך לחשוב פעמיים.
לא נורא, הרי כולנו טועים בסופו של דבר, לא?

הדעה שלי לגבי הספר מחולקת לשלושה חלקים. הנה הם:

ראשית, הפתיחה: היא מעולה! היא מבטיחה! היא מספרת על קרקס נודד. קרקס שמעולם לא נברא. לפחות לא עד עכשיו. קרקס מלא בריחות, בצבעים וגוונים רבים. קרקס של אשליות!
בתוך כל ההתרגשות הזאת, שני קוסמים מבוגרים מכשירים שני קוסמים צעירים (סיליה ומרקו) מילדות כדי שכשיגדלו הם יתחרו ביניהם בדו קרב מסתורי ומלא בסימני שאלה.
בחלק זה, מורגנסטרן מעניקה לנו תיאורים שופעים, חיים וקלאסיים על הקרקס. אני מאוד אהבתי.
החלק הזה יפהפה, פשוט, מקסים ותמים כמו שאני אוהב. (למרות שהוא נמשך רק כ-50 עמודים.)

שנית, החלק שבו מתרחשת תפנית בלתי צפויה בעלילה: זה הרגע שבו אחד מהקוסמים המבוגרים נפטר. זה הרגע שבו העלילה נהיית לא ברורה, גם לא מעניינת במיוחד, והתיאורים השופעים על הקרקס, כבר לא מעניינם במיוחד.
זה גם החלק שהחלטתי בו לנטוש את הספר בצד ):

שלישית ואחרונה, החלק שבו סיליה ומרקו, שני הקוסמים שיועדו להילחם ביניהם, מתאהבים. לא מעניין במיוחד. אפשר לוותר.

לסיכום, הספר הזה הוא מה שנקרא: "מאחורי הקלעים של המופע" ומאחורי קלעים לא מספיק מעניים אם יותר לי לציין.
עדיף כבר לראות קרקס אמיתי. מה זה עדיף?! מומלץ מאוד!
אל תצפו ליותר מדי מהספר.
היכונו לאכזבה.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על קרקס החלומות