ספר באורך 450 עמודים בערך ורק החל מעמוד 300 העלילה מתחילה לצבור תאוצה, עד אז רק אקספוזיציה מייגעת.
יש יותר מדי דמויות בתחילת הספר וקשה לעקוב אחרי כולם, הסיפור הלא לינארי גם לא באמת עוזר לשמור על מתח.
חבל סה"כ כי נהניתי מהרבע השלישי של הספר אבל החל ממנו כבר היה אפשר לנחש איך הכול יסתיים

הכריכה המיוחדת, השם החלומי והתקציר המסקרן עשו את שלהם... וגם הספר עצמו דיבר אליי: ״קחי אותי,״ אמר הספר ״אני מסתורי, אני קסום, את לא תצטערי,״ המשיך באותה הנימה ״בימים הגשומים את תהני להתכרבל איתי במיטה.... אני מבטיח להעביר לך את הזמן בנעימים.... מבטיח! מבטיח! מבטיח!״ אתם הרי מבינים שלא יכולתי לעמוד בפני הבטחות מהסוג הזה (במיוחד שגם היה מבצע ״אבא במאה״) והנה הביקורת: 

אתם רוצים לחזור לילדות? להרגיש שהשמיים הם הגבול? 
בקרקס החלומות ניתן להיות מי שאנחנו באמת: ילדים שכלואים בגוף מבוגר.
הקרקס מופיע בלי אזהרה, נפתח עם רדת הלילה ונסגר עם שחר,האוהלים הנישאים מפוספסים בשחור ולבן. כל אוהל הוא עולם חדש, מלא מיסתורין ובעל מטרה מיוחדת... מגדת העתידות מצפה למבקרים, היא תספר על העבר וההווה וגם תגלה מה צופן העתיד. ישנו גם גן קסום, שכולו עשוי משלג וקרח. קדרת האש מסעירה את החושים, הלהבות בוערות בלבן מסנוור. והנה טסוקיקו, אשת הגומי, שמפתלת את גופה לתנוחות העולות על כל דמיון. בלבירינת כל אחד בוחר איזו דלת לפתוח ולאן להכנס. ויש את עץ המשאלות, שאותו מוצאים רק כשזקוקים לו, וכל משאלה מדליקים ממשאלה אחרת. וכמובן שהקוסמת סיליה גם כאן, אמנית האשליות, שיוצרת הכל מכלום והופכת הכל לכלום. 

קרקס החלומות אינו קרקס רגיל ופשוט, הקרקס משמש כזירה לתחרות בין שני קוסמים, לדו קרב קסום, שיכול להמשך נצח, עד שרק אחד ינצח. היא- הקוסמת של הקרקס, הוא- עוזר של בעל הקרקס, הגורל שלהם- להתאהב. 

מאוד אהבתי את הכתיבה, התיאורים היו קסומים, הספר אכן מכשף, העברתי דף אחרי דף וראיתי magic, הרגשתי שאני באמת נמצאת שם ועדיין מצטערת שקרקס כזה לא קיים במציאות. למרות כל הקסם הדירוג שלי רק שלושה כוכבים, כי משהו היה חסר לי (אקשן). הרגשתי שהשקיעו המון בתפאורה שמסביב ואת השחקנים השאירו ערומים, הספר מסביר איך ולמה סיליה ומרקו הגיעו לדו קרב, אבל הספר לא עונה מה התכלית שלו ולדעתי זה נושא חשוב. מכירים את ההרגשה כשהסיפור מרתק, אבל לא אוהבים את זה שמספר? ואז חושבים איפה אפשר להשיג את הגירסה המלאה? זאת ההרגשה, שאיתה אני סיימתי את הספר.
אני ממליצה לכם לקרוא את הספר, בסופו של דבר כן נהנתי ממנו, הסיפור מעניין, הכתיבה טובה והוא מלא בקסם ובימינו קצת קסם לא יזיק לאף אחד :-)

כאן הביקורת שלי מגיעה לסיומה, בשמחה הייתי מספרת לכם עוד, אבל אתם הרי יודעים שעדיף בלי ספוילרים, בלעדיהם יהיה  לכם יותר כייף לקרוא.
עכשיו הקרקס פתוח 
עכשיו אתם יכולים להכנס

הספר הנפלא והקסום הזה הגיע אלי בהמלצה אישית. אני בדרך כלל לא אוהב המלצות אישיות מכיון שאין סיכוי שיש עוד מישהו בדיוק כמוני בעולם שיודע בדיוק מה אני אוהב לקרוא ומה ירגש אותי. ובמיוחד אם האדם הממליץ הוא לא חבר מאוד קרוב. אבל ההמלצה התקבלה בחום, בעיקר בגלל שהיה קל להשיג את הספר, והוא גם עומד בפני עצמו ולא ממשיך לסדרה רבת כרכים, כך שבמקרה שלא ארצה להמשיך זה לא תוקע אותי עם כל הסדרה ביחד. (אני אחד מאלה שיעדיף להשיג את כל הסדרה לפני שאני מתחיל בקריאתה)
הסיפור הנפלא והקסום הזה מתרחש בסוף המאה ה-19, והוא לוקח את הקורא הלוך ושוב בין מקומות שונים בעולם שאליהם הקרקס מגיע. הסיפור מתגלגל בעקבות קרקס קסום שמהווה זירת קרב בין שני תלמידים של קוסמים זקנים שנקראו בעל כורחם לדו הקרב הזה. הסיפור מחבר בין כמה דמויות נפלאות ומרתקות שלאורך הספר הקורא מעמיק חקור בנבכי עברם, ונכנס בעקבותיהן לתוך עולם מדהים של קרקס בשילוב קסם.
מורגנסטרן עושה עבודה יוצאת דופן בכתיבה שלה, היא מצד אחד מבלבלת את הקורא על מנת שהדברים יתחברו מאוחר יותר, אך מהצד השני היא מובילה ביד אמן את העלילה הפתלתלה ביחד עם הדמויות המדהימות אל קרשנדו נפלא ומרגש שבסוף פותר את התעלומה ומחבר את כל החלקים יחדיו בצורה מקסימה.
הסיפור מלא אהבה לקרקס, לקסם, לחיבור בין בני אדם, ותוספת הרומנטיקה בין הדמויות מוסיפה נפח נפלא לתוך היצירה. התיאורים הנפלאים של מורגנסטרן של הוואי החיים במאה ה-19, הופכים את ההרגשה למשהו כמו סדרת טלוויזיה ישנה שמשתבחת עם השנים. פשוט תענוג.
תהנו...

ספר רב שכבות נכתב בצורה מעולה,מכשפת ומרתקת.
לכאורה סיפור רומיאו ויוליה שהותאם לתקופה מאוחרת יותר.
למעשה נראה כעלילה קלילה אבל בפועל יש כאן נושא מורכב ש"עטפו" אותו היטב היטב בסיפור יפהפה שגורם לך להתאהב ולהמשך אליו.
האם יש חשיבות למשפחה של האדם ומהי השפעתה על דמותו העתידית ויכולותיו המקצועיות?
האם ניתן להגיע לאותה רמה מקצועית ויכולת גם ללא משפחה תומכת?

מחברת הסיפור המקסים,עטפה את השאלה הזאת בכשרון רב במגוון עטיפות קרקסיות שחורות ולבנות,המגרות ללא הפסקה את דמיונם של הקוראים.
קרקס החלומות הוא ספר שנותן עוצמה לתופעות לא טבעיות לכאורה אבל הוא מצביע באופן ברור שגם הלא טבעי נשען על ערכים כמו:תכנון,סדר,אימונים ועוד "ערכי" יסוד שמשמשים בסיס להגיע לקסמים שמעל הטבע.הבסיס היציב חשוב הרבה יותר מהקסם האמיתי הקליל שהוא בעצם מלאכותי.

לעניות דעתי הכותבת עשתה עבודה שיטתית גאונית ומרתקת.הספר הזה הוא בר תחרות עם ספרי הארי פוטר והוא כתוב בצורה מרתקת יותר.
הספר דומה בשיטת כתיבתו ל"לוחמי התמורות".

מומלץ לקריאה.ספר סוחף.

הספר הזה גרם לי להרגיש שאני לוקה בפיגור שכלי קל. רק שתבינו על מה מדובר - שני קוסמים מתחרים אחד בשני בכך שהם מלמדים דור צעיר של קוסמים מי שהתלמיד שלו מצליח טוב יותר מנצח או משהו בסגנון (לא ירדתי לסף דעתה של הסופרת). הכל מתרחש באווירה של סוף מאה 19 תחילת מאה 20 עם קרקס ברקע (כנראה להעצמת המסתוריות או כי זה באופנה עכשיו).
עכשיו הכל טוב ויפה השגתי לי את הספר באודיו, הקלטה איכותית, אנגלית פשוטה, הקריאן עושה עבודה נפלאה, אבל מה גברת סופר החליטה שהספר יהיה מורכב מפרקים קצרים שכל אחד מהם יתחיל במקום וזמן אחר וכמובן כל פעם מדובר על דמויות אחרות. בקיצור כל פעם שהסופרת קופצת לה ככה בזמן ובמקום אני מנסה להיזכר מי הדמות הזאת שכרגע מדובר בה ואיך בדיוק היא קשורה לעלילה הכללית של הספר, כשסופ-סוף אני מצחילה להבין על מי מדובר - אופס נגמר הפרק - מתחיל חדש, שוב קופצים למקום אחר שוב אני מנסה להבין ולהיזכר איפה כבר שמעתךי את השם של הדמות הזאת ואיך הוא קשור פה.
בקיצור במשך כל הזמן הרגשתי כמו מפגרת עם זה שאני לא מבינה מה קורה ואיפה.
חוץ מזה גם מאוד הפריע לי שאין איזשהו הסבר ללמה שני הקוסמים מתחרים אחד בשני, למה הם חייבים לבחור תלמיד במקום שפשוט יתחרו אחד בשני, הסיפור כיאלו תלוי באוויר. ובנוסף להלכ גם רוב הזמן בעצם לא קורה כלום.
באמצע השמיעה לחצתי בטעות על אחד הכפתורים בנגן האודיו, ההקלטה חזרה להתחלה. הבנתי שזה סימן מאלוהים שאני צריכה להפסיק לשמוע אותו, גם כך לא כ''כ נהנתי.

קבלו במחיאות כפיים סוערות את... הביקורת של זה שאין לנקוב בשמו על הספר "קרקס החלומות" ווהו!

***
כילד, מאוד אהבתי והערכתי את הקרקס. אהבתי את המוני האנשים היושבים בצפיפות במושביהם (ובכללם אני) וצופים במופע המרהיב. אהבתי את הטריקים הפשוטים עם הקלפים והאשליות וגם אהבתי את הקטעים היותר מורכבים (אילופי חיות ואשליות קשות ומסובכות יותר לביצוע).
לכן, אין פלא אפוא שכששמעתי על הספר הזה לראשונה, נדלקתי מיד!
ועכשיו היתה לי הזכות לקרוא אותו.
נו, נו, נו, הייתי צריך לחשוב פעמיים.
לא נורא, הרי כולנו טועים בסופו של דבר, לא?

הדעה שלי לגבי הספר מחולקת לשלושה חלקים. הנה הם:

ראשית, הפתיחה: היא מעולה! היא מבטיחה! היא מספרת על קרקס נודד. קרקס שמעולם לא נברא. לפחות לא עד עכשיו. קרקס מלא בריחות, בצבעים וגוונים רבים. קרקס של אשליות!
בתוך כל ההתרגשות הזאת, שני קוסמים מבוגרים מכשירים שני קוסמים צעירים (סיליה ומרקו) מילדות כדי שכשיגדלו הם יתחרו ביניהם בדו קרב מסתורי ומלא בסימני שאלה.
בחלק זה, מורגנסטרן מעניקה לנו תיאורים שופעים, חיים וקלאסיים על הקרקס. אני מאוד אהבתי.
החלק הזה יפהפה, פשוט, מקסים ותמים כמו שאני אוהב. (למרות שהוא נמשך רק כ-50 עמודים.)

שנית, החלק שבו מתרחשת תפנית בלתי צפויה בעלילה: זה הרגע שבו אחד מהקוסמים המבוגרים נפטר. זה הרגע שבו העלילה נהיית לא ברורה, גם לא מעניינת במיוחד, והתיאורים השופעים על הקרקס, כבר לא מעניינם במיוחד.
זה גם החלק שהחלטתי בו לנטוש את הספר בצד ):

שלישית ואחרונה, החלק שבו סיליה ומרקו, שני הקוסמים שיועדו להילחם ביניהם, מתאהבים. לא מעניין במיוחד. אפשר לוותר.

לסיכום, הספר הזה הוא מה שנקרא: "מאחורי הקלעים של המופע" ומאחורי קלעים לא מספיק מעניים אם יותר לי לציין.
עדיף כבר לראות קרקס אמיתי. מה זה עדיף?! מומלץ מאוד!
אל תצפו ליותר מדי מהספר.
היכונו לאכזבה.

עלילה עם קסם מסוים שנמוג ככל שממשיכים לקרוא בו.
הרעיון יפה.קירקס של פלאים , אולי של הנפש, משתנה בכל פעם גם באירגון הפיסי שלו: אוהלים צצים ונעלמים,אטרקציות מתחלפות וכל ביקור בו הוא חוויה.
מתווספת לזה תחרות בין שני מסטרים ה"מקבלים", בן ובת ( כל אחד, ילד אחד). התחרות ללא כללים מוגדרים וחדים וללא מגבלת זמן. היא כוללת : פיתוח האישיות ויכולות של כל מתמודד כמעט בלי לייצר קינאה,שינאה או תככים.
העימות מתקיים וכאן מתגלה כי הוא אינו העיקר.
העיקר הור הקסם ופיתוח יכולות הנפש.
זה לא הארי פוטר. בהארי פוטר יסוד התחרות, היצרים העזים, תככים וקנוניות מוצגות לטעמי בפשטנות קיצונית עד לזרא. כאן הדברים מוצגים בפסטל.
שתי הגישות בעייתיות.
הסתכלתי על הארי פוטר בגיחוך מסויים " נו איזה טריק יהיה עכשיו?", הרי כאן חיפשתי קצת אקשן והכל תמיד המשיך להיות " קסום".
אסיים במשהו שמלווה אותי מילדות.
יש שיר " בעדן ילדים" של דויד זהבי.
שם נאמר " יש מקום בעמק , מקום נעלם
לא תשקע השמש שמה לעולם
שם ריח העצים כריח הבשמים
הגשם לא ירד
לא ירעמו רעמים..."
הקסם של שיר זה נראה היום שיעמום איום ונורא.
כמו הצדיקים בגן עדן כל היום עם זנב הלוויתן ושור הבר , אותו תפריט.

יש קסם באוויר. זאת הדרך היחידה להתחיל לתאר את הספר הזה בכלל. קסם ממשי ומוחשי שמושך אותך קרוב ולא נותן לך לסגור את הספר עד שאתה מסיים אותו. הקרקס הזה הוא באמת קרקס של חלומות. עצום את עינייך ותן לדמיון לעשות את השאר. דמיין את השערים, את האוהלים היפים, את צבעי השחור ולבן השולטים בהכל. הרח את ריח התפוחים והקרמל, ותן לחושים שלך להתפרע. כי זאת הדרך היחידה היחידה להינות לגמרי מהקרקס הזה.

התיאורים בספר הזה כל כך חיים וצבעוניים, והסופרת נתנה תחושה כאילו שאם אעצום עיניים, אוכל ממש לגעת באוהלים ולראות את האומנים מופיעים מולי. את הספר מניע דו קרב בין שני קוסמים, אך הם לא מרכז העלילה. הקרקס הוא המרכז. בכל אוהל נמצא משהו שונה, בין אם זה מופע קסמים או גן של קרח. יש שם אוהל שונה לכל אחד, ואני בספק אם מישהו מבקר בקרקס הזה ולא יוצא ממנו מוקסם לגמרי.

הקרקס מופיע ללא אזהרה, וגם נעלם כך. הוא נגמר מהר מדי, אבל הוא משאיר טעם כל כך טוב אחריו שאתה מוכן לקבל את הסוף באהבה.



קרדיט לתמונה שייך לי ורק לי, נא לא להעתיק אותה למקום אחר

(אזהרה - ספוילרים. מי שעוד לא קרא, אני ממליצה לו קודם כל להתרשם מהספר בעצמו.)
"קרקס מופיע בלי אזהרה. שום הודעות לא מקדימות את בואו. פתאום הוא שם אחרי שאתמול לא היה.
ברוכים הבאים ל- le cirque des reves."
זהו הספר האהוב עליי. מאז ומתמיד הייתי סוג של תולעת ספרים, אבל שום ספר שקראתי לא הגיע לרמה הזו. רומנטי יותר מרומיאו ויוליה וקסום יותר מהארי פוטר.
אחרי שקוראים אי אפשר להפסיק לחשוב עליו (אפילו לא אחרי הפעם השניה... והשלישית). חוויה מדהימה. כל כך מוחשי שאתה מסוגל להריח את הקרמל, לצפות באקרובטים ואפילו להדליק נר בעץ המשאלות או להשליך אבן לבריכת הדמעות, ועם זאת כל כך רחוק שאתה נכסף לכל פריט מידע, כל תיאור, כל עליה וכל מורד, כל אהבה וכל שנאה, רק כדי להרגיש שייך יותר, כמו reveur אמיתי - לשאוף להיות שייך כמה שאפשר לקרקס, על אף שאתה יודע שאתה לא לגמרי חלק ממנו.
מקווה שתבקרו את הספר גם אתם, ועד אז אני, כמו פרידריק הר תיסן (ז"ל),אצפה לכל דעה ואקרא כל ביקורת על קרקס החלומות.