סוף שנה, תחילת שנה, זמן לנער אבק מהמדפים. לערוך חשבונות וסיכומים, ולפתוח דף חדש בצורה נקייה וטובה.
סופת החול שתוקפת את אזורינו השבוע לא מאפשרת כל כך לנער מדפים או לנקות משהו, או לנשום. אז אפשר לפחות לעשות ניקוי מטפורי. על כן פניתי לרשימת "להשלים סקירה" שלי, כדי לנסות ולהוריד ממנה את העול. ברשימת "להשלים סקירה" נמצאים ספרים שלא הספקתי או שלא הצלחתי לכתוב עליהם סקירה בזמנם, והם נשארו בהמתנה, זנוחים ומחכים.
ובכן, "העזרה". קראתי אותו לפני כשנתיים, ואני כמובן לא זוכרת הרבה ממה שקרה בו. בגלל זה אני מנהלת בכלל את הדף שלי באתר הזה: כדי לא לשכוח את ההתרשמויות הטריות שהיו לי מספרים בעת שקראתי אותם, כך שלא יתערבבו לי כולם אלה באלה. אז קראתי סקירות של אחרים וריעננתי את זכרוני. כך נזכרתי שהספר היה קריא וקליל וחביב למדי, אם כי סובל מפערי אמינות והזדהות גדולים מאוד. שלוש הדמויות המספרות לסירוגין את הסיפור נקראות בקול אחד, והיה ראוי לכותבת לכתוב את הספר בגוף שלישי כמספר כל יודע, ולא להיכנס לגוף ראשון. הדמויות עצמן אינן אמינות ואינן סבירות, וגם סיפור הקשר ביניהן על רקע התקופה ואפליית השחורים בדרום ארצות הברית בשנות השישים של המאה העשרים, הוא קלוש ולא אמין. סיפור האסלות נועד להיות מצחיק ומשעשע, והוא אכן כזה, אבל גם הוא נראה רחוק מאוד מן ההגיון ומן הדעת. גם הספר שסקיטר כתבה כביכול נראה כמו משאלת לב של המחברת יותר מאיפיון של התקופה. בכך נוצר פספוס של ספר שהיה יכול להאיר תקופה מעניינת, ולא עשה כן. עם זאת, רוב הביקורות על הספר משבחות ומהללות, ולכן אני אעזוב את הסקירה הזאת ואעבור לדברים אחרים וחשובים לא פחות.
===
אתר הגיוני היה מאפשר לכתוב רשימות כלליות מפעם לפעם, ונותן גם להן חשיפה. אבל זה לא אתר הגיוני, וגם לא באמת חשוב. אני מנצלת את הבמה הזאת לאיחולים לקראת שנת תשע"ו שתבוא עלינו לטובה:
שתהיה לכם שנה טובה.
שתקראו הרבה ספרים.
ותכתבו הרבה סקירות. בזמן.
וגם הרבה תגובות על סקירות שלי. אני אוהבת את זה, וזה חשוב לי.
שתדעו לעזור לאחרים כשצריך. וגם לבקש עזרה, כשאתם צריכים.
שלא תצטרכו.
שתמשיכו ללמוד מההורים, ומהמורים, מהשכנים, מהתלמידים, ומכל מי שמסביב.
שתהיו בריאים.
ולכל הכותבים הגלויים והנסתרים באתר אני אאחל שתהיה שנה פורייה במיוחד, שתצלח ידכם וקלמוסכם, ושיסייעו הוצאות הספרים לכם, ושתביאו לנו הרבה ספרים חדשים.
אמן.

















