כן, ברור שלא קראתי את הביקורות. הקשבתי לחברה-"הרבה אומרים שהסוף לא צפוי"
אני מתעצלת לקרוא. אני אוהבת לקרוא, כמו לצייר ולכתוב, אבל הבעיה שאני מתעצלת, כי אני ילדה בת 14 טיפוסית. יש לי את פגימות של הדור שלנו.
אבל כשאני מכריחה את עצמי לקרוא ספר, אסיים אותו באותו הרגע.
אז כן, התחלתי לקרוא אותו כשהייתי עייפה, מתשע עד חמש בערב נסענו וטיילנו, וגם ישנתי רק 7 שעות, מה שלא הנורמה שלי.
ואז מרסקים לי את הרגשות באכזריות רמה שגורמת לי לבכות עד שהספר נגמר.
ברקצינות שרק לפני 5 דקות סיימתי אותו.
ואת יודעת מה הכי כואב?
שום חברה שלי לא קראה אותו עדיין.
אם זה היה שהיא נפלה מהצוק שהיא קפצה מימנו, איפה שג'וני וגאט צעקו עליה ומירן בכתה, הייתי מספרת, לא ביג דיל.
אבל שהם מתו והיא חלתה בסכיזופרניה?
אני אחשב חברה נוראית אם אספר את זה...
אז, איזה כיף.
אני הולכת לישון עם לב מחורר, אף סתום, עיניים דומעות, וראש מלא מחשבות....

ספר נדיר עם סוף אדיר!