בן פול

בן פול

סופר


1.
"אני אוהב את ירושלים אהבה קנאית ומטורפת." קצין משטרה מתעקש לחקור את מותה הסתמי-לכאורה של זקנה אחת בחצר בתי זאכר, על קו התפר בין מערב העיר ומזרחה. במהלך החקירה נתקל השוטר בנזיר שברח מעברו, בנרקומן ושמו יהודה הלוי ובשורת דמויות ותאוות שיוליכו אותו לאיבוד בכאוס העתיק, הנצחי והרצחני של העיר. הוא יודע מראש שאין לו סיכוי לעצור את המזימה הנפשעת הנרקמת נגד ירושלים. אתה שוטר בירושלים הוא רומן מסחרר, יפיפה, עצום, מצחיק עד אימה, מפליא ומכאיב. לאחר ספרו הראשון "מלך, בלש", שהוכתר בביקורת כ"ספר העברי היחיד שהיה צריך להיכתב כאן ועכשיו", בן פול סוחף את קוראיו לאזורי האסון של חיינו בזמן הזה. רומן וירטואוזי זה פועל כמו חומר נפץ ספרותי על קוראיו. בן פול הוא שם בדוי....

2.
אסור להתחיל לספר. השקר מתגנב מיד, באין רואה, משתקע, מתבצר, וזהו. שקר על גבי שקר. אני מספר לנלי איך אפרוריתו הדלוחה של אור היום התעבתה לכהות החדמשמעית יותר של הלילה ומן החשכה ההולכת ומעמיקה, מעמיקה, הלבינו עטרות הגלים וניתזו רסיסים, קצף זהר בין הטיפות, גשם, גשם, גשם והדקות התחילו לזחול אחת אחת. הכי גרוע זה שאתה מתחיל לספור את הדקות. הזמן נעשה מוחש. אין כלום מלבד הזמן. רק ציפייה ומתח. לא מתח ספרותי. מתח שהוא בו בזמן שעמום, שעמום מתוח. משהו מציק. הגוף כולו גָרוּי. גירוד פה, וגירוד שם, ושם ושם. גרגורים מהבטן. יובש. השפתיים, הלשון, איפה לשים את הלשון, מה לעשות עם השיניים האלה. איך בעצם הן תקועות ככה בבשר החניכיים, קשות, חלקות, עם גבשושיות, עם חורים. וכשעוקרים אותן... איזה דבר מוזר זה, לעזאזל, שיניים! תחילה נעלם מסמך מהארכיון, אחר ֿכך מתברר שאישה צעירה נעדרת. הבלש הוא זקן מבולבל, צריך להחליף אותו, נפתחת חקירה; החקירה מסתבכת. העקבות מובילים לגני חיות ולבית החולים, לאחור, לווינה, בירת מדע הנפש, ועוד לאחור, לקשרים אפלים בעבר, לשנת 1904, לשטחים הכבושים בידי צבא ההגנה הגרמני בהר קמרון, לחיבור "נפש הקוף" מאת אפריקנר בשם יוג'ין מארה ־ לתל–אביב ־ לישראל ־ לסופר שנעלם, בנימין פאול....

3.
"נדמה לו שהוא נוסע רחוק, מעבר להררי החושך, כמו המשימות לפני מהפכת התקשורת הלוויינית... הבידוד בשטח היה מוחלט, בלי לדעת מה מצפה לך בקילומטר הבא או מאחורי הסיבוב... הוא היה תלוי במקומיים כדי לשרוד. להגיע למקום הנידח באמת ולחוות את ההרפתקה." דמיינו לוח שחמט עצום בגודלו, המהלכים מוצו כמעט. עכשיו בא תור השחור. תור במובן של עידן אפל. תור במובן הרגע הבא: זמן הנקמה. בן פול לובש כאן את דמותו של כתב ובמאי סרטים דוקומנטריים שיצא לנסיעה קצרה אל מעבר למחסום, למסיבת חתונה ב"שטחים", והלך לאיבוד. בחלקים אחרים של הרומן הוא נוסע לאחור, עובר בדהרה בין תחנות בחייו ומרחיק עד למקסיקו בתפקיד התייר הבלתי נלאה שיציץ בחטף לתהומות הפחד, היופי והפשע כדי לשוב הביתה עם סיפור טוב. בכל אחד מגלגוליו, אם במסווה של ביוגרפיה מפוכחת או כהזיות על סף המוות, תור השָחור דוהר בנשימה עצורה אל הסוף, ובמילותיו שלו – "סוף מר ונמהר". תור השָחור הוא הרומן האחרון והחותם את הטרילוגיה של בן פול. "בן פול הוא סופר נדיר, כי מעשה האמנות שלו מעולה, וכי בחר להסתתר בעידן החשוף עד עירום... מדובר בדבר ספרות מהפכני, הכתוב במלוא דבקותו של אמן אמיתי." (תלמה אדמון, "מעריב") "בן פול הוא כותב בעל כישורים שמותירים הרחק מאחוריו את מרביתה ככולה של הספרות המתפרסמת היום בישראל." (אריק גלסנר, "ידיעות אחרונות")...


תור השחור כתב הסופר בן פול. את הספר הזה קראתי בחודש יולי האחרון. לפניו יצאו עוד שני ספרים של בן פול בלש מלך אותו קראתי ואתה שוטר בירושלים ש... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
זרם תודעה חופשית טרחני, חוזר על עצמו שוב ושוב. קראתי עד העמוד האחרון בתקווה להתפתחות מרגשת או מעניינת (בעיה שלי- לא נוטש ספר שהתחלתי).יחסי ה... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
"מטומטמת" למרות שישנתי טוב, עדיין היה מוקדם יחסית וחשבתי שיתכן ולא ראיתי טוב. שלט בגודל 10 מטרים על 10 מטרים בצד הכביש בישר על עלייתה של סדרה... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ