ביקורת ספרותית על אכלתי פרחים - [עורך:אלי הירש] מאת חיה סדן

---

הביקורת הזאת איננה אובייקטיבית, (יש בכלל ביקורות אובייקטיביות?) אני מכיר את חיה סדן לא רע, אפילו חלקנו נס קפה דלוח בכמה חדרי מורים אפלוליים, אם כי את ספר השירים שלה רכשתי בכספי, עד כאן הגילוי הנאות.
אני גם לא יודע איך כותבים ביקורת על ספר שירים. רומן, סיפורים קצרים, אני יודע מה הם, אפילו כתבתי כמה, אבל שיר, מה הוא שיר? אבידן, שימבורסקה, ויזלטיר כולם כתבו שירים על מהו שיר? כנראה מפני שלאיש מהם לא היה מושג מהו באמת שיר. שירה היא אמנות חמקמקה, האיילה הכתובה תמיד מצליחה לברח מהצייד החמוש במילים לא מדוייקות ומעקה רעוע.
אז אתחיל עם מה שברור ולאט לאט אתקדם אל עבר מה שאי אפשר לאמר במילים.
זהו קובץ השירים הראשון של חיה סדן, שנקרא "אכלתי פרחים" הוא יצא בהוצאת עיתון 77 ב 2015 וזכה בפרס שרת התרבות. (אז עדיין לא מירי רגב..) הקובץ מחולק לארבעה שערים: אכלתי פרחים, אני חולמת על ילדה, תחביר הערש והארץ היא האמא שלי. זהו ספר צנום, 62 עמודים סך הכל ומה יש בו? סך הכל מילים.
השיר הראשון בקובץ הוא, "הכל אני יכולה לשנות" וכך הוא נפתח "הכל אני יכולה לשנות\ למשל את הצבע והזמן של מה שזכרת\ ואת האופן שבו מרמיטות ישנות." והוא מסתיים כך " אני יכולה להגדיל את השמחה בעולם ובנפש\ אני יכולה לשנות הכל\ ואני מתחילה." אבל מה יכולים שירים לשנות באמת? לא את ערכה של מניית טבע בבורסה האמריקאית, לא להקטין את האף שלי, הם גם לא יכולים להביא שלום עולמי כולל, אז מה עושים עם שירים?
השיר השני, "הללי נפשי" נפתח כך "בתחילה הדברים מלאה נפשי ים, אחר כך יכולה לבוא כל הסתמיות." נדמה ששורות אלו מבשרות את ההמשך. אם בשני השירים הראשונים יש הבטחה לשינוי והרמוניה הרי בהמשך מגיעה הסתמיות, החיים עצמם שאינם ים ובהם נדמה שאי אפשר לשנות דבר.
השירים בקובץ מתארים פיסות מציאות, חיים קטנים של החמצה, התרסה,בלבול, אין בהם הטפה של אמת אחת ולא מבט רחב על החיים ומשמעותם, רק שאלות בלי תשובות, תמונות מתוך מעבה החיים, שום טרגיות, רק הצצה אל חיים קטנים וזריקת עצב חדה שחודרת מידי פעם את השריון העבה של ההחיים.
הם עוברים בין חלומות וקציצות כרובית, מערבבים סכין שמשסעת את הבטן עם תפוחי אדמה ואקונומיקה גדולה, הם מתארים שירה ומילים ואיך המילים נפרדות מהאדם ומה נשאר לאדם בלי מילים? בלי שיר?
בשיר היפה "לא אצא ממצרים" מבטיחה הכותבת לא לצאת ממצרים גם אם "שלווים יפלו\ ואש תהלך" גם אם "קולות יראו\ ואל ידבר ואני אצטבר בזהב ואדבק בגשמי." האם אפשר לצאת ממצרים? האם יש מקום אחר ללכת אליו?
השיר האחרון בשער האחרון נקרא "סשן." והוא מסתיים כך "מהו הכעס? סערה של חמר שאינו מבין את הנצח. מי אני? חמר שאינו מבין את הנצח, משוטטת מגלגול לגלגול ומתגעגעת לשקרים." זהו.
הערת ביקורת קלה, לחיה יש לא מעט שירים מצחיקים ופרודיים שמשום מה לא נכללו בקובץ ולטעמי חבל, שירה איננה עניין רציני עד כדי כך. אבל בגדול, מדובר בקובץ מעניין, בשירים נוגעים ומפתיעים, כדאי לקרא בלגימות קטנות.
בזמן האחרון אני בסשן של משוררים ישראלים שמפתיעים אותי לטובה, יש כמה משוררים ממש טובים בישראל ואני נהנה מכל רגע, כרגע אני עם "מדבר עם הבית" של עמיחי חסון שמסתמן כספר מעניין ביותר

» ביקורות נוספות של דוידי
» ביקורות נוספות על אכלתי פרחים - [עורך:אלי הירש]