ביקורת ספרותית על יהלום מן הישימון מאת סמי מיכאל
ספר מעולה

---

באחד מטיולי בצפון עם חברים, חיפשנו מסעדה פתוחה בשישי בערב ולפי הסמארטפון - כל מה שהיה פתוח באיזור הייתה מסעדה ערבית אחת. בניווט וייז רגלי ולאחר טיפוס כבן עשרים דקות בסמטאות עקלקלות שהיו מוארות באורות פנס קלושים, הגענו אל מבנה אבן עתיק ויפה עם שלט חרסינה קטן ועליו באותיות מסולסלות כתוב שם המסעדה. נכנסנו אל מעין אולם עם תקרה מאד גבוהה, חלונות ארוכים חשוכים ודיוקן ענק ועתיק של אשה תלוי מעל לשולחנות, מבטה ישיר וגאה. אבל מלבד נוכחותה, נשים לא היו שם. המקום היה אפוף עשן, ולרגע המלמולים פסקו ומבטי כל הגברים עם החליפות והסיגרים שישבו שם הופנו אלינו.
וככה בדיוק דמיינתי את הקלוב הבריטי בבגדד שאליו הלך משה איראני עם חבריו - מקום בילוי שנועד לגברים בלבד.
-----

בשנה האחרונה יצאו לאור ספריהם של רבים מה'תותחים הכבדים' בספרות הישראלית-א.ב יהושע, דוד גרוסמן, עמוס עוז ועוד - לכן שמחתי כל כך לראות גם ספר חדש של סמי מיכאל מצטרף לרשימה מרשימה זו. כמו עמוס עוז, שחזר וכתב שוב על ירושלים עיר ילדותו ברומן האחרון שלו, גם סמי מיכאל חוזר כאן לילדותו בבגדד, ואגב שמו המקורי הוא כאמל - כשמו של גיבור הרומן. מרגישים שהספר הזה נכתב מהלב.
אני חייבת לציין שממבט ראשון אהבתי מאד הצילום בכריכה, ומסתבר שהוא צולם על ידי רחל יונה מיכאל- אשתו של סמי מיכאל. באשר לעלילה, הסופר-כאמור יליד בגדד בעצמו, מספק לנו הצצה לחיי הקהילה היהודית שם, יחסי היהודים עם המוסלמים השכנים (דווקא יחסים של כבוד הדדי), מנהגיהם וכמובן הבדלי המעמדות בין האמידים לעניים. במרכז של כל זה ישנו סיפור אהבה בין כאמל לאלמאסה - הלא היא היהלום מהמדבר - נערה משכונת עוני נוראית שהגיעה לעבוד כמשרתת בביתו של כאמל, נער שהתמזל מזלו להוולד למשפחה אמידה שרואה בו ממש קמע מזל ותולה בו תקוות שיהיה מלומד ומשכיל. הכתיבה של סמי מיכאל לא קלה. יש הרבה ביקורת על הדת, על שוביניזם. הוא לא עושה רומנטיזציה לחיים הללו אלא חושף את הקורא לדברים מזעזעים ומחרידים שהתרחשו בתקופה- למשל, ילדים יהודים עם בעיות התנהגות שנשלחו ל'חדר' כדי שכביכול 'יטפלו' בהם ובעצם עברו שם התעללות נוראית - קראתי את הספר לפני כמה שבועות ועד עכשיו אני מצטמררת מהתיאור הזה. באותה כנות כותב סמי מיכאל על האהבה, על החידקל, על הנופים ועל הפשטות.
השיר שעלה לי לראש אחרי הקריאה, האחים אל כוויתי האגדיים (שאף זכו באופן טבעי לאזכור בספר):
https://www.youtube.com/watch?v=IRXdaO9KHQc

לסיכום, סמי מיכאל כותב כאן על בגדד בשנות ה-30, על היחס לנשים בתקופה ההיא, על הצמאון להשכלה שנבצרה מאנשים שלא היו להם אמצעים לצאת ממעגל העוני ועל אנשים מוכי גורל שמונעים מאמונות טפלות. מעניין לחשוב שגם היום, ב-2015 יש מקומות שבהם הזמן עצר מלכת.

» ביקורות נוספות של Dina
» ביקורות נוספות על יהלום מן הישימון