ביקורת ספרותית על יהלום מן הישימון מאת סמי מיכאל
ספר בסדר

---

לכאורה ספר שהוא חומר נפץ: קיטוב המעמדות בחברה היהודית בבגדד ,עיראק, הניכור והדיכוי של האשה במשפחה ועוד כמה נושאים משניים.
כמאל, ילד למשפחה אמידה, מתאהב באלמסה(יהלום), ילדה ההופכת לנערה מ"ראס אל צ'ול", שכונת עוני מהגרועות ביותר בבגדד.
הספר מלא אקשן. של כמאל, אימו רגינה, משה האב ועוד דמויות.
היחידה שיודעת לעמוד על רגליה היא אלמאסה. חכמה שקולה מבינה מצבים בהתהוותם.
לא אמשיך את הסיפור, ובוודאי את הפואנטה שבסופו.
הספר גדוש בהיבטים פסיכולוגיים, הרבה ארוטיקה נוסח דקמרון, כולם מתחככים בכולן, כך שלא נותר מקום לתובנות אחרות.
גם ההתפתחות המואצת של הקהילה היהודית בזמן פייסל, אינה נותנת אותותיה בעירבוב בין השכבות החברתיות או מסלולי עליה של יחידים בין השכבות.
לצערי , כיוצא עיראק שעלה בגיל שש לארץ, חיפשתי גם את תיאור העיר בגדד ולא מצאתי. הדברים העיקריים שמענינים את המחבר בספר זה הם סידרי השינה של הגיבורים והמיזמוטים הקשורים בהם.
הסוף הוא דרמטי, חינוכי, שבו הרשעים מקבלים נו נו נו מהטובה של הסיפור. מוזר כשלעצמו לאור התיאור החברתי שעולה מהעלילה ומידיעה אישית.
בקיצור חבל.
ובכל זאת השתרבבה תובנה אחת בספר שראויה לציון:
אלמאסה שואלת את כמאל: "האם השחקניות שבקולנוע הן זונות?"
עונה לה כמאל שלא, ולא רק זאת אלא "הן מוזמנות לארמונות מלכים ומקבלות על כך כסף".( כהערת אגב, איני רואה סתירה לוגית בין השאלה לעובדה זו. מרבית המוזמנים לארמונות מלכים, רוזנים, נשיאים וראשי ממשלה עוסקים בזנות כזו או אחרת, לאו דוקא גופנית).
ואז שואלת אלמאסה:"אז למה כל אלה שישבו בסינימה אומרים שהיא זונה?"
"כי רוב האנשים אצלינו קושרים את האמונה לתחתונים של האישה, יהודים מוסלמים ונוצרים".
שואלת אלמאסה " אז אלהים לא כועס עלינו? "
"אלהים אסר לאכול מפרי עץ הדעת. ככה כתוב בתורה. דווקא כשהוא ראה את אדם וחווה מתכסים בעלי התאנה הוא כעס עליהם נורא וגירש אותם מגן העדן, אחר כך הוסיף....." אני חושב שהוא לא אוהב לא השכלה ולא בגדים. נוח לו לאלהים עם בורים וערומים".

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על יהלום מן הישימון