ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 1 ביוני, 2015
ע"י רונדו
ע"י רונדו
"זמן רב ישב השטן בבטלה משעממת עד שבא האדם לעולם, זה היחיד מכל הנפש החיה על האדמה שמצא בשטן מיד את מינו והתחיל לטפח את הרוע מיום ליום, ממאה למאה". את המשפט הממצה הזה הקדיש הסופר צ'ינגיס אייטמטוב לסטאלין, האיש ששלח את אביו למות בגולאג ושבימי שלטונו מתחוללת "המלחמה הפטריוטית הגדולה" שבצילה נכתב סיפור האהבה הקצר והנפלא הזה.
כשפיניתי את עזבונו של אבי ז"ל נתקלתי בספר הזה בין מאות הספרים שהשאיר אחריו. הייתי זקוק למנוחה קצרה, בעיקר נפשית, התיישבתי על אחד הרהיטים המאובקים ונטלתי את הספר הזה בעיקר משום שהיה דק (94 ע'). סיימתי אותו תוך כשעה ומשהו בהרגשה שעברתי חוויה.
זה סיפור על אהבות. אהבת הסופר לארצו ולתקופה שעברה ולא תשוב עוד, אהבת בוסר של נער לאישה ואהבת גבר ואישה (כנראה שאפשר לכתוב סיפור אהבה שאין בו סקס, סמים, כסף, כוח, תהילה מזויפת או כל יתר המרכיבים של "ספרות" ה-50 גוונים בת זמנינו).
הסיפור מתרחש בקולחוז חקלאי בקירגיזיה בזמן מלחה"ע השניה. ג'מילה היא כלה טרייה של חייל שנשלח למלחמה, דניאר הוא חייל פצוע שחזר לכפר להחלמה ובין השניים מתפתח סיפור אהבה מסוכן. צופה בהם המספר סאיט, נער מתבגר בעל נפש אומנותית המאוהב בסתר בגיסתו ג'מילה. ברקע ישנם הכפר והקולחוז המתנהלים בצל המסורת השבטית של עמי הקווקז מחד והשלטון הקומוניסטי-סטלינסטי מאידך.
בין השורות הסופר מעביר ביקורת על השלטון הקומוניסטי מהתקופה הסטליניסטית ועד תקופת ברז'נייב בה נכתב הספר (1980).
ספר קצר ויפה על אהבה שהצליח לרגש אפילו ציניקן כמוני.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
like
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
זהו אייטמטוב הכמעט אחד ויחיד.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
אחד הספרים המקסימים! אצלי הוא ברשימת הספרים שעושים טוב על הלב.
אם לא קראת את "אהובתי במטפחת האדומה" קרא בהקדם.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מצויינת.
אין כמו פגישה בין תמימות לציניות.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
רונדו
אהבתי מאד את הביקורת ואת ההיבט האישי שבה. הביקורת התמציתית והקולעת כתובה באופן משכנע מאד בכל הנוגע לסיבות שגרמו לך לזכות את הספר ב-5 כוכבים... הציטוט בתחילת הביקורת ממש קולע ולמרבה הצער, לא נראה כי יהפוך ללא רלבנטי בעתיד הנראה לעין.
רק הערה קטנה, ברשותך. אני לא בטוח שניתן להגדיר את הקריגיזים כ"עמי הקווקז" כפי שאפשר, אולי בטעות, להבין מהביקורת שלך. למיטב ידיעתי רכס הקווקז משתרע הרחק מערבה מקירגיסטן: מהים השחור במערב ועד לים הכספי במזרח. הרכסים הדומיננטים בקירגיסטאן הם טיאן שאן והרי פאמיר. אכן השבטיות קיימת גם בקרב הקירגיזים המשתייכים, למיטב ידיעתי, לשבטים הטורקמאנים בדומה לאלה בקווקז כמו גם שכניהם באוזבקיסטן. בעוד שקריגיסטן מהווה חלק ממרכז אסיה הרי הקווקז נמצאים באירופה בשטחן של ארמניה, גיאורגיה, אזברבייג'אן ורוסיה. |
|
|
בנצי גורן
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
מסכים עם כל מילה שחני כתבה.
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
משתתפת בצערך....והספר הזה הוא כל מה שכתבת ויותר,אכן חוויה ותיארת זאת יפה....
מזור לנפש אייטמטוב..סקירה יפה.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
