ביקורת ספרותית על ג'מילה - ספריה לעם #544 מאת צ'ינגיס אייטמטוב
ספר טוב

---

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, והרחק הרחק בערבות קזחסטן ומעיניו השמרניות של כפר קירגיזי נידח, במהלך מסע משותף בערבה נרקם סיפור אהבה אסורה בין ג'מילה, צעירה יפת מראה, דעתנית ומלאת שמחת חיים לבין דניאר, חייל צעיר, פצוע ומופנם.

הימים הם ימי מלחמה, אחיו של סאיט, נער מתבגר ומספר הסיפור, נלקחים לחזית והוא תופס את מקומם והופך למגן ולמפרנס המשפחה (דיג'יגיט). יחד עם הנשים הצעירות, אחותו וג'מילה גיסתו, מסייע סאיט בטיפול במשק הבית ועל הכל וכולם שולטת ביד רמה אם המשפחה. החיים בכפר הנידח הם חיי קולקטיב והכל חשוף לעיני כולם, אין פרטיות במערכת יחסים זוגית ולא נהוג להפנות לאישה מכתבים הנשלחים מהחזית כי אם לכל הכפר והמשפחה וזאת גם על פי סדר היררכי קבוע וברור. יום אחד מגויסים אל המאמץ המלחמתי, סאיט, ג'מילה ודניאר ויוצאים למסע בערבות קזחסטן להובלת שקי תבואה אל תחנת הרכבת לצורך מזון לחיילים הלוחמים בחזית. שם בערבה הפראית מתעוררים לחיים משאת הנפש והכיסופים של כל אחד מהגיבורים. דניאר השתקן נותן את קולו בשירה ומותיר את ג'מילה, חדת הלשון, מתמוגגת ושקועה ובסאיט מתעורר הצורך להביע את עצמו באמצעות האומנות.

אייטמטוב רקם סיפור קצר על אהבה בין גבר לאישה ואהבה לארץ ונופיה הקסומים. זהו סיפור על אהבה המתחיל במסע ההופך למסע לגילוי עצמי בחיפוש אחר האושר האישי. מסע שתחילתו ידועה אולם סופו הוא חידה, ואייטמטוב בונה עלילה בכישרון רב ושפה עשירה, ושוזר באופן קסום ומעורר השראה צורות שונות של הבעת אהבה: המבטים המצטלבים, העיניים המצועפות, המתח בין המילים, השתיקה הרועמת, החיוך המבויש והצחוק המתגלגל, הלחישות הקטנות, השירה הנכספת, הצבעים של הנופים, הציורים החבויים והנאמנות הנאצלת. גם בתיאורי הטבע, הצמחים והפרחים מצליח ליצור חיות פואטית מרשימה. אחת הסצנות הנוגעות במיוחד היא כאשר דניאר נושא את שק התבואה הכבד ומתעקש להשלים את המשימה למרות רגלו הפצועה. אי אפשר כמעט שלא לחוש את תחושת הכאב והעלבון הצורב.

אז אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, מגלים גוונים חדשים ומתוודעים לרגשות, דילמות והחלטות אמיצות. ואולי אייטמטוב גילה זאת לפני ד"ר סוס...
פנינה של סיפור.

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על ג'מילה - ספריה לעם #544