ביקורת ספרותית על כעלה נידף מאת מילטון שטיינברג
ספר בסדר

---

ספר מבטיח, נושא מיוחד שדחף את היהדות להסתגר, ועם זאת אינו מקיים.
אלישע בן אבויה הוא אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס: פשט, רז, דרש וסוד. אם שלושת הראשונים גלויים וברורים הרי, הסוד עדיין נשאר סוד.
בן עזאי הציץ ומת. בן זומא, הציץ ונפגע, רבי עקיבא יצא שלם מההתנסות, ואילו אלישע בן אבויה הפך ל"אחר",.
דרמה אמיתית, מסקרנת ומותחת.
השאלה העיקרית מהו ה"סוד" של היהדות שאיתו קשה להתמודד. וכמובן מהו המסע לגילויו.
הסופר ניסה להתמודד עם שאלה זאת בניתוח והצגה של אלישע בן אבויה.
הוא מציג יהודי שומר מצוות שבצד הלימודים הרגילים למד יוונית, שירי הומרוס ואיליאדה.
המפנה בא בעקבות מות האב ואלישע מופנה ללימודים אצל רבי יהושוע. שם הוא מתוודע לדרך לימוד רחבת האופקים של היהדות, מאדם שהוא נפח במיקצועו, רב (תואר שהותר רק לחברי סנהדרין), ובן אדם.
כמה ספקות מתעוררים אצל אלישע בקשר לצדק האלוהי , כאשר הוא נוכח במות ילד שטיפס על עץ , כדי למלא מצוות שילות הקן.
הספר מביא את האגדה על ברוריה , אישתו של רבי מאיר שהסתירה מבעלה את מות בנה עד לצאת השבת והצדיקה מותו בהחזרת פיקדון יקר שהבורא לקח בחזרה.
אלישע יוצא לאנטיוכיה ושם הוא לומד פילוסופיה ודעת יוונית.
הסיפור מביא את התקופה, של אבות התורה שבעל פה ועד מרד בר כוכבא, עם גזרות הדריאנוס, ואיסור סמיכת רבנים, כדי לקטוע את הרצף היהודי כעם.
התיאורים של החיים בארץ, הסנהדרין והחיים באנטיוכיה מצויינים.
כמה דברים הפריעו לי בזמן הקריאה, שגרמו בסופו של דבר לחוסר אותנטיות ובקטעים מסויימים לאי אמון עד כדי מופרכות של העלילה.
א.השפה. המתרגם בחר להעביר את הסיפור לשפה מודרנית כמו "אין לך חוש הומור", או "על טעם וריח אין להתווכח" ועוד ועוד ביטויים השגורים כיום ואין להם בסיס.
הניסיון הזה נוטל את הטעם, הניחוח והריח של התקופה.
הדבר דומה לכתיבת התנ"ך בלשון יום יום. " יאללה, אמר אלוהים תרימו את השלטר, .. ויהי אור".
ב. נכון כי בספרות התלמודית לא ברור כל כך במה "זכה" אלישע בתואר "אחר". אין אמירה פילוסופית ברורה שלו, או מחשבה והגיגים. כמובן אין בספר התהליך, הלוגי-מחשבתי כדי להפוך לבעל דעות אחרות (שאין אנחנו מבינים ויודעים מהם). הסופר לא טרח להשקיע בכיוון זה וחבל.
התוצאה : קיבלנו רומן עכשווי על תקופה עתיקה, נחמד, מזכיר פה ושם דברים, שבמידה רבה אין בו הרבה מעבר לזה.
עוד "פיספוס"(גם אני משתמש בשפה עכשווית), של הסופר הוא, שלאלישע בן אבויה, היתה קבוצת ביקורת והיא - רבי עקיבא. אם הסופר היה מתעמק בדברי רבי עקיבא, יתכן, והיה מוצא אפשרות לחיזוק הדמות של אלישע, רעיונותיו ודרך מחשבתו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על כעלה נידף