ספר מונומנטלי. <mark>מילטון שטיינברג</mark> עושה לאלישע בן אבויה את מה שרבי מאיר עשה לו בפועל - יורד אל שאול תחתית כדי להעלות אותו אל גן עדן, והוא מרוויח בכך רווח כפול: לא די שהוא מחייה (תרתי משמע) את אלישע, הוא מצליח להחיות גם את כל שאר החכמים, את ההווי היהודי וההלניסטי של ימי פוסט חורבן הבית ומרד בר כוכבא ואת השעות האפלות שעברו על עמנו, בעושר תיאורי ועלילתי. המחבר מצליח לעשות את מה שסיפורי צדיקים לעולם לא עש

ספר יפיפה ממש -
ללא ספק אחד האהובים עלי ביותר (אם לא ה___).
כל מי שמכיר את דמותו של אלישע בן אבויה יודע על המהפכים שהיא עברה בחייה
ואולי גם על התקופה הסוערת ששררה אז בארץ (עשרת הרוגי מלכות - אומר לכם משהו?)
הסופר (שהיה גם רב בארה"ב, אם אינני טועה) בקיא מאוד בחומרי הגלם המדרשיים והוא לש אותם בצורה מרשימה ויצירתית לכדי מלאכת מחשבת סיפורית, עלילתית ומקורית. אך זאת לצד כתיבה ברמה גבוהה מאוד שמאפי

ספר מבטיח, נושא מיוחד שדחף את היהדות להסתגר, ועם זאת אינו מקיים.
אלישע בן אבויה הוא אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס: פשט, רז, דרש וסוד. אם שלושת הראשונים גלויים וברורים הרי, הסוד עדיין נשאר סוד.
בן עזאי הציץ ומת. בן זומא, הציץ ונפגע, רבי עקיבא יצא שלם מההתנסות, ואילו אלישע בן אבויה הפך ל"אחר",.
דרמה אמיתית, מסקרנת ומותחת.
השאלה העיקרית מהו ה"סוד" של היהדות שאיתו קשה להתמודד. וכמובן מהו המסע לגילויו