רוב האנשים הבוגרים בחברתנו חושבים שהם יודעים מה הם רוצים מהחיים, וחושבים שהם יודעים גם איך להשיג את מה שהם רוצים. די מפתיע אם כך, שכל כך הרבה אנשים חושבים שחייהם היו צריכים להיות טובים יותר, שצריך להיות בהם "עוד משהו", שלעתים קרובות הם מרגישים אכזבה וחוסר מיצוי. הפער הזה בין השאיפות למצוי הוא, כך נראה לי, נושא הספר הזה.
הסיפור מסופר על ידי צעיר בן 27, כזה שנהוג לכנות "בן טובים", שאחרי שצפה באביו העובד קשה כדי לפרנס את משפחתו, החליט על דרך אחרת לגמרי. הוא רוצה הרבה כסף, עדיף כסף "מלוכלך", ורוצה אותו כשהוא עוד צעיר ויכול להנות ממנו. מה שהוא רוצה זה לעשות "מכה" שתביא לו את הכסף הזה, והוא מוכן להרחיק לכת כדי לבצע את תוכניתו. מי שמצטרפת אליו היא אשה יפהפייה ומפתה, שיש לה סיבות משלה לשלול את התרבות הנורמטיבית של המעמד הבינוני. היא יודעת הכל - כך נראה - על האנשים המרכיבים את החברה הזו, וכעסה עליהם כה גדול שאין לה מעצורים מוסריים כלשהם.
הסיפור מתאר תקופה בה השניים עושים הכנות ומוציאים לפועל את תוכניתם. בנוסף הוא מתאר מערכת יחסים מעמיקה והולכת בינהם - המתחילה בנקודה של השקה מקרית של אינטרסים והופכת לקשר עמוק ואהבה, מערכת שמתפתחת בלי מודעות אליה מצד משתתפייה, כמו שקורה לפעמים. צ'ייז משכיל לתאר את הקשר הזה כמו שהוא - כולל אנוכיות, רמאויות ובגידות, וגם צורך ורגש עז. הוא מתאר לעומק את ההתלבטויות, רגשות האשם, ההידרדרות הנפשית עד לשערי השיגעון, וגם את מותר האדם - הבחירה.
הספר הזה מרתק. כתוב נפלא בצורה חסכונית, כשכל משפט או הערה חשובים. הקוראים אינם יודעים יותר משיודע המספר ורואים הכל מבעד לעיניו. הסופר אינו משתמש בתאורים פיוטיים ובאלגוריות אבל חלק מתאוריו המתומצתים על הטבע הם מהיפים שקראתי. הגעתי אליו בעקבות הביקורת המצויינת של דן סתיו (תודה רבה!) והוא גרם לי הנאה רבה, והעלה נושאים לא טריוויאלים למחשבה.
כשמגיע זמן הסיכומים, איך חיינו, מה הישגנו, למה בחרנו כך או אחרת - מגיעה גם המסקנה ההכרחית: לא באמת ידענו מה אנחנו רוצים מהחיים, ודאי לא איך להשיג את זה. אנחנו הולכים בתלם, עובדים קשה, חולמים חלומות של עניים. אבל אולי צ'ייז צודק והחיים צריכים לכלול קצת יותר ממה שאנחנו מאפשרים להם להציע? ואולי המחיר שגיבורו שילם הוא תמורה הוגנת עבור חיים בסערה וסיום עם זיקוקי די נור?
















