ביקורת ספרותית על ספר קישוני מאת אפרים קישון
ספר מעולה

---

אנא, הגידו לי סוף סוף, מה אתם מחייבים ומה אתם שוללים בכתיבתי?
האם הנושאים הקטנים של היומיום באמת יצאו מן האופנה ומן האף?
...
האם פסקתם לקרוא אותי בגלל הכתבה על הכלבה מקס / שר האוצר / הפוקר היהודי / המחדל / לא פסקתם?
...
גם רמזים שקופים כי הגיע הזמן לשלוח את הסופר לעזאזל יתקבלו בברכה.
אנא, דברו איתי, דברו עם סופר מבודד, שטחו עיניו מזוקן ויש לו קשיי קומוניקציה כרוניים.
...
אשמח להכיר אותך, קורא אלמוני שלי.


אפרים היקר, - אני יכול לקרוא לך אפרים, כן?
את המכתב הזה כתבת לפני כעשור, כמה חודשים לפני מותך. אבל אני נתקלתי בו רק עכשיו, ורק עכשיו אני עונה לך.
אם רק הייתי רואה אותו כשעוד היית בחיים, בטח היית מקבל הביתה את המכתב הבא:

אדון קישון היקר,
אני אוהב איך שאתה כותב. תודה שאתה מצחיק אותי.
כל מה שכתבת מצחיק אותי, רק את הכלבה מקס לא כל כך הבנתי.
והכי מצחיק זה "הטוב הרע והממושקף".
תודה רבה, אדון קישון.
בהערכה (ככה המורה לימדה אותי לכתוב), אריאל
נ.ב. מה זה קומוניקציה?

אני סקרן לדעת איך היית מגיב למכתב הזה.
אבל גדלתי, והיום אני כבר מדבר אחרת וכותב אחרת. ולכן אספר לך קצת אחרת מי היית בשבילי.
לא פסקתי לקרוא אותך מעולם.
קטעים מושחזים שלך - על העיתונות, על האמריקנים, על הערבים - הכל עדיין רלוונטי יותר מתמיד.
הספר ההוא שתולעת שני כתב ולא קראת? יש לך מושג כמה פעמים קרה לי אותו הדבר בדיוק?
לא חסת עלינו הישראלים.
תיארת אותנו ב"פראטצ'יה ללא הפסקה" בדמותו הקלאסית של הישראלי הגרוטסקי.
לגלגת על הנימוס הישראלי ועל הערבות ההדדית שמתגלים רק תחת אש (המצב עוד לא כל כך פשוט... ומשרד המיעוטים החדש שלנו מטפל כרגע באוכלוסיה היהודית. לפיכך מצב החרום של נימוסין נמשך עד להודעה נוספת).
צחקת על הכלכלה הצולעת שלנו (מדינה שמאזנת את תקציבה הלאומי על ידי רמאות בפוקר).
קראת לנו "ארץ המגבלות הבלתי אפשריות" ("הי, זה כמו ארצות הברית!" "לא, אריאל, חמודי. זה בדיוק הפוך.")
אבל את כל זה עשית כל כך בחן ובחיבה. היית כלב נובח לא נושך (אולי לא ההשוואה הכי טובה).
אהבת אותנו, אז אהבנו אותך בחזרה.
ייסורי הכתיבה שלך הצחיקו אותי עד דמעות. גם אני כותב ככה, אבל לא באותה הצלחה.
היית לי מודל לחיקוי. זה היה אומנם כשהייתי צעיר וטיפש, היום אין לי אשליות, אבל הסיבות נשארו:
קטלת את כל מה שזז, אבל ידעת גם לצחוק על עצמך.
הגחכת את האויב, את המצב הבטחוני, את האינפלציה, את הממשלה ואת האו"ם - ככה הרבה יותר קל להתמודד איתם.
היית הוכחה ניצחת שיש סאטירה בימין.
טקסטים שלך מלפני שלושים שנה עדיין עדכניים. הכתיבה שלך בת אלמוות. או שאולי פשוט המזרח התיכון הוא זה שלא השתנה.
ועיקר העיקרים - לא היה עוד סופר שהצחיק אותי ככה.
אני מנסה לנחש מה היית אומר עלינו עכשיו.
לפעמים אני מתפלל שתחזור אלינו לעוד מאה ימי חסד. בתקופת בחירות.

אפרים היקר, תודה רבה על שהיית כאן. על שתיעדת אותנו. על שהצחקת אותנו.
גם אני שמחתי להכיר אותך.
תבוא פעם לבקר.

שלך תמיד, באהבה,
קורא אלמוני.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על ספר קישוני