ביקורת ספרותית על נשות הניחומים מאת רות הלו
ספר מעולה

---

בתקופה שאירופה חששה מהצורר הנאצי, התחוללה מלחמה נוספת במזרח אסיה, מלחמת סין ויפן שעליה אפשר לקרוא ברשתות השונות.

המלחמה החלה ב-7 ביולי 1937, וכשנתיים לפני שהחלה מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939. הפלישה של היפנים לסין, הייתה חלק מהאסטרטגיה, להשתלט על שטחים במזרח אסיה. לא מעט ספרים וסרטים עסקו בחייל היפני המפלצתי!

הספר הזכיר לי משפט שנאמר על ידי סבי הסלוניקאי לפני הרבה שנים: "החיילים היפנים הם הנאצים של אסיה". כיום, בחלוף הזמן אינני זוכרת את ההקשר ולמה נאמרו הדברים. אני יכולה רק לנחש, שהמשפט הושמע בעקבות תוכנית רדיו כלשהי, ששודרה ברשת א' שהיתה חביבה עליו.

בפרוזה הנוכחית הגברת רות הלו, הניחה בפני הקורא פצעים, שהגלד עוד מונח עליהם!!!

בספר "נשות הניחומים" הגלד "נעקר", וכתוצאה מכך הנוזל החם והאדום פורץ שוב מהפצעים הללו. לדעתי את קילוף הגלד, גברת רות הלו עושה בהצלחה רבה בעזרתה של גיבורת הספר: "מאין לינג".
"נשות הניחומים" הן אותן נשים שאולצו לשמש זונות במחנות הצבא היפני שכבש את סין.
השם על שם משימתן: לשמש נוחות מינית לחיילים היפנים".
עקב מצוקה כלכלית נערות נמכרו על ידי הוריהן לכל דורש: גברים עשירים, מפעלים וארגונים למיניהם. ב"נשות הניחומים" רות הלו, מציבה מול הקורא את גורלן של הנערות הללו.

הנערות נוצלו ונאנסו על ידי החיילים היפנים. הן נדבקו במחלות, הושפלו, הוכו ונרצחו. כל נערה קיבלה תא קטן של מטרים ספורים, עם קערת מים, ואולצה לספק את צרכיהם המיניים של החיילים היפנים בסרט נע!

כל מי שניסתה לברוח מהמחנה – דינה היה דין מוות ביסורים! אם במקרה נערה הצליחה לנוס מהמחנה, כל עוד נפשה בה ועוד נותר בה מעט צלם אנוש, המשפחה התנכרה להם...

להלן ציטוט מעמוד 186: "אמא, עזרי לי בבקשה. אין לי לאן ללכת. את אימא שלי. אין לי איש מלבדכם. אתם המשפחה שלי."
אבל אבי חזר וצעק: "את כבר לא הבת שלנו! את זונה! שכבת עם האויב! את זונה יפנית!".
"אבל הרי לא עשיתי את זה מרצוני! הכריחו אותי! אני הקורבן! מדוע אך אחד לא מבין את זה?"
"היתה לך ברירה, יכולת להתאבד. למה לא התאבדת?"
אבי לא גילה רחמים. ..."את כבר לא הבת שלנו. הסתלקי ושלא תחזרי לעולם!"

את החיזוק להתנהגות המשפחה והסביבה ל"אשת הניחומים", שהצליחה לשרוד, הסינים שאבו ממעצב התרבות הסינית "קונפוציוס". להלן מס. ציטוטים מבית מדרשו:

ציטוט מעמוד 126: "אישה משכילה מביאה רק צרות ואי נעימויות, לעולם לא יתרונות!"

ציטוט נוסף מעמוד 127: "משימתה העיקרית של האישה לפי תורת קונפוציוס היא להביא ילדים לעולם. "מאה בנים, אלף נכדים!"

לפי תורות של קונפוציוס מי שזנתה – דינה להתאבד ועל אחת כמה וכמה מי שזנתה עם האויב!

מאין לינג נולדה ב-1924 להורים אנאלפביתיים וגדלה עם שני אחיה, בכפר קטן בדרום סין.

משפחתה הייתה משפחת איכרים, שהתפרנסה מגידול אורז ופרחי משי. האם עבדה קשה כדי לפרנס את ילדיה ומאין העריצה אותה: "אמי הייתה המופת הגדול שלי". (עמוד 12).

האב הקדיש את חיו לעבודה בשדה, ובערבים נעדר מביתו ובילה עם חבריו בכפר. הוא נחשב לכעסן ובעיתות שהיה עטוף בענני שיכרון, ואחרי המפגש עם חבריו, הוא לא נהג "בנחמדות" לאשתו וילדיו. על אף העוני והקשיים, הוריה היו תלויים האחד בשני ואוהבים. במסגרת התנאים ואילוצי הזמן, זו היתה משפחה מאושרת, ולילדים הוענקו אהבה וביטחון.

לימים, שינגפי - אחיה של מאין, עזב את בית ההורים והלך אחרי אשתו בניגוד למסורת. אחותה- שיאופו שהייתה צעירה ממאין ב-3 שנים, נישאה ונותרה בקרבת המשפחה.

לצד נופי טרסות האורז היפיפיות, בצל העוני והפיתוי לפרנסה, מאין מצאה את עצמה במחנה של "נשות הניחומים" עם נערות נוספות. היום ששונה שמה ל"מישיקו", זה היה יום הקמת הגדר, שהפרידה בין הנשמה לגופה של מאין.

כל מה שהפריד את מאין מהבית, היה בסך הכל שער אחד בלבד!

השער שהוציא אותה מילדות מאושרת ישירות לגיהינום, ולמקום שהגוף הפך להיות רק עטיפה.

ה-18 בפברואר 1942 היה בשביל מאין היום ששינה את חייה ציטוט עמוד 84:
"לא ידעתי איפה אני, לא ידעתי איך אגיע הביתה. אבל הייתי חופשיה, חופשיה, סוף-סוף!"
מאין הצליחה לברוח מהגטו היפני, ולא נתנה לאותם חיילים פרועים, וחסרי לב ליטול את חייה הפיזיים.

עדותה של מאין ונשים נוספות, פתחו חלון לכל העולם, בבית משפט יפני עם שופט יפני!
למרות שהחיילים היפנים גזלו לנערות הללו את החיים, הכבוד והילדות, הן לא זכו למשפט צדק!
העדויות רוויות בדם, חסרי הרחמים, ומעשי הזוועה, לא מנעו מהשופט לשנות את פסק הדין שהיה ידוע מראש.

המאבק הציבורי לתביעת העם היפני, התנצלותו כולל פיצויי לנשים ששרדו, החל בסוף שנות השמונים. עד היום יפן לא נטלה על עצמה, את האחריות, למעשים שהחיילים היפנים עשו בגופן של אותן נערות ולא התנצלו.

פיסת ההיסטוריה המובאת ב"נשות הניחומים", מהווה אנדרטה לאותן נשים, שחומת נשמתן נטרפה על ידי ציפורניים חדות ללא חמלה. לאורך שנים הסיפור של "נשות הניחומים" הושתק מהסיבות של נוחות כלכלית ופוליטית.

גברת רות הלו חושפת את הקורא לתקופה היסטוריות ועובדות עוצמתיות ומצמררות.

מעת לעת מצאתי את עצמי מניחה את הספר לצידי כדי לעכל את מה שעיניי קוראות.

הסיפור של מאין חייב להמשיך להדהד בעולם!

"נשות הניחומים" הוא ספר חובה שנקרא בנשימה עצורה, קשה, כואב, לא קל לקריאה, מרתק, מעניין, וחשוב!

אני אישית גמעתי את הספר ביומיים, וכמו תמיד בספרים עוצמתיים, בסיומו פניתי ישירות לד"ר גוגל וויקיפדיה להשלמת חוסרים בארגז הכלים שלי.
"המין האנושי חייב לשים קץ למלחמות לפני שהמלחמות ישימו קץ למין האנושי (ג'ון קנדי)
ואני מוסיפה למשפט הזה "ה ל ו ו א י ".....
אל תפספסו את הספר הזה.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על נשות הניחומים