ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 13 בינואר, 2015
ע"י ספרים שענת
ע"י ספרים שענת
הספר מספר את סיפורן של נשים סיניות שנכלאו ואולצו לשמש כשפחות מין של הכובשים היפנים בתקופת מלחמת העולם השנייה. סיפורן המזעזע של מאות אלפי הנשים הללו (מאות אלפים!) הושתק לאורך השנים, גם על ידי התוקפים היפנים, שמסרבים להכיר בתופעה וטוענים שרוב הנשים היו זונות שעסקו בכך מרצונן, וגם על ידי החברה הסינית שממנה הגיעו הקורבנות. באופן שקצת הזכיר לי את היחס של החברה הישראלית בשנות החמישים לניצולי השואה - תערובת של סלידה, רתיעה ובושה - גם החברה הסינית דחתה את הנשים שהצליחו לשרוד את האונס הברוטלי שעברו במחנות.
הסופרת רות הלו - ישראלית שחיה בגרמניה - למדה סינולוגיה והיא דוברת סינית. במהלך חיפוש אחר נושא לדוקטורט נתקלה בסיפור על נשות הניחומים והחלה לחקור את הנושא. הספר מבוסס על המחקר הזה, אבל היה לה חשוב להוציא את הדברים מהתחום הצר של האקדמיה כדי שקולן של הנשים הללו יגיע גם אל הציבור הרחב. לכן היא כתבה סיפור בדיוני שמבוסס על העדויות ההיסטוריות.
בהווה של הסיפור מֵיָאן, הגיבורה בת ה-73, מעידה בבית המשפט בטוקיו, שבו היא ועוד כמה נשים תובעות את ממשלת יפן על העוול שנעשה להן. הפרקים מסופרים מכמה נקודות מבט: פרקים המתארים את מהלך המשפט עצמו; פרקי העדות של מיאן על מה שקרה בעבר, החל מהרגע שבו בגיל 13 היא יוצאת מהכפר שלה בעידוד הוריה, בהבטחה לעבודה מכניסה בעיר הגדולה, ומבינה באיחור שרומתה; ופרקי הסיפור של ליזה, בת דמותה של הלו עצמה, אישה אירופאית שמגיעה לסין כדי לחקור את הנושא ולאט לאט נקשרת אישית לדמויות ולהתרחשויות.
העדות של מיאן מבוססת על עדויות אמיתיות שאספה הלו מניצולות סיניות וממעט מאמרים ומחקרים קודמים שקיימים בנושא. קשה לתפוס את עוצמתם של מעשי האכזריות ואת ההתעללות שהנשים הללו נאלצו לספוג על בשרן. רבות מהן לא שרדו, וגם אלו שכן - גורלן לא שפר עליהן. החברה שאליה הן חזרו האמינה שמוטב להתאבד מאשר לאבד את הבתולין, ולכן רבות מהן הסתירו את עברן ולא סיפרו לאיש מה עבר עליהן במחנות הכפייה.
זה ספר קשה. המחברת לא מרחמת על הקוראים, ונותנת לנו להקשיב לעדותה המצמררת של מיאן כפי שהיא, במילים פשוטות ובשפה מדוברת, בלי הסתרות ובלי דימויים. המסע של מיאן - תחילה במאבק ההישרדות היומיומי, ואחר כך בניסיון לחזור לחיים נורמליים, לבטוח שוב באנשים ולנהל חיים תקינים - הוא בו בזמן גם ייחודי לאירוע ההיסטורי ההוא שלעד יעיב על יחסיהן של סין ויפן, אך גם אוניברסלי ונוגע להתנהגות של החברה כלפי נשים בכלל וכלפי נפגעות ונפגעי תקיפה מינית בפרט.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
באמת מזעזע מאוד.
והביקורת מצויינת.
|
|
אנקה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
יופי. גם כתיבתך וגם הנושא של הספר שבחרת לקרוא.
לי יש ספר באנגלית The rape of Nanakin/ Iris Chang שמחכה לי על מדף בבית, וטרם קראתיו.
הוא עוסק באותו נושא. על עדויותיהן של ניצולות אותו טבח ואונס ברוטלי בידי הכובש היפני. הסופרת לא יכלה לעמוד בזוועות אותן שמעה ותיעדה ושנה לאחר פרסום הספר היא התאבדה. |
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מעולה (ומזעזעת). את כותבת נהדר (ומזעזע. אבל במובן הטוב של המילה).
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת