ביקורת ספרותית על שלוש קומות מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

זו הייתה טעות כל כך גדולה לקנות את הספר הזה באמצע תקופת המבחנים. בדיוק כמו שלא יכולתי לעצור את עצמי מלקחת את הספר ברגע שראיתי אותו בערימה בחנות ככה גם לא משנה כמה ניסיתי לדחות את הקריאה שלו לאחרי תקופת המבחנים לא הצלחתי, ועוד לפני שנגמרו המבחנים נגמר הספר.
ההכרות שלי עם אשכול נבו התחילה בשיעורי ספרות בבית ספר (תודה לך מורה יקרה על שנתת לנו את הבחירה ברומן, ומשכת בחוטים הנכונים כדי שנבר את ארבעה בתים וגעגוע) אחריו קראתי את משאלה אחת ימינה, את נוילנד, את המקווה האחרון בסיביר ואת צימר בגבעתיים.. והנה אני מתוודה, אני גרופית! הביקורת שלי היא לא הכי אובייקטיבית שתראו כאן.
אפילו מהשקית לא הוצאתי אותו, עד שנשברתי, ושקעתי. ככה בין מבחן במשפט עברי לחומר למבחן בחברות מצאתי את עצמי קוראת בין הקומות.
יש משהו בכתיבה הזו, ששובה אותי ושואב אותי פנימה; אני יכולה לדמיין את מה שאני קוראת מה שלא קורה לי עם סופרים אחרים.
ובכל זאת, למרות האהבה שלי לנבו, לספרים שלו וליכולת שלי להתחבר לכל דמות ודמות משהו היה חסר לי.
למעט מילה אחת בכל חלק של הספר לגבי החלק האחר לא היה חיבור גדול בין הקומות, וזהו אולי כשרונו הגדול ביותר של נבו, לכתוב ספר שנטווים בין חלקיו הקשרים, חיבורים- שהכל קשור להכל.
ובכל זאת, נהנתי מהספר מאוד, החיבור לא באמת היה חסר במהלך הספר אלא רק בסופו, שהוא, לא מאכזב בתור עצמו.

עד הספר הבא, אני צריכה לחזור ללמוד. עם ההרגשה הזו של כמה חבל שספר טוב הסתיים

» ביקורות נוספות של הדס?
» ביקורות נוספות על שלוש קומות