ביקורת ספרותית על משפחה לדוגמה מאת מאירה ברנע-גולדברג
ספר מעולה

---

הורים רבים לילד ראשון יודעים שיחד עם התינוק החמוד שיוצא לאוויר העולם, מקבלים עשרה קבין של חרדה ואותה כמות של רגשות אשמה. זה מתחיל בגיל כמה ימים, כשהילד של השכנה חדווה מחזיק ראש ומתבונן בסקרנות מסביב והילד שלך מנקר לך בתוך הכתף. זה ממשיך בגיל חמישה חודשים כשהילד של הבת של החברה של אמא שלך מהעבודה מתהפך מהבטן לגב ומגב לבטן כאילו זה סוג של ספורט אולימפי והילד שלך מתעקש להשאר על הגב ולתכנן לצבוע את התקרה בבז'. זה לא נגמר כשאת מגיעה עם הילד לטיפת חלב בגיל תשעה חודשים ורבקה האחות מתבוננת בך בתוכחה ומצקצקת בלשונה למשמע העובדה שהבן שלך רחוק מאוד מהרצון להתיישב. גם בגיל שנה וחצי כשהילדה החמודה בגן הפשושים מרכיבה פאזל חיות תוך שלוש דקות והבן שלך מעדיף לדרוך על חלקי הפאזל ביסודיות של בולדוזר ולוודא הריגה, את מקבלת את הבשורה שלילד יש עיכוב התפתחותי. אין ספק שאת יודעת בוודאות שזו אשמתך - משהו שאת עשית לא נכון, שלא היית אמא מספיק טובה, שלא נתת מספיק תשומת לב, שלא חשפת אותו לגירויים נכונים. את שואלת, למה זה מגיע לך ומתחילה לפשפש בעברך ולעשות חשבון עם אלוהים לגבי כוס המים ששתית ביום כיפור לפני שנתיים ובאופן כללי מתהלכת אכולת רגשות אשמה.

אם זה מה שקורא כשהורה מקבל הודעה על עיכוב התפתחותי, בכמה אפשר להכפיל את רגשות האשמה וההלם כשמקבלים את הבשורה שהילד שלך נמצא על הספקטרום האוטיסטי. ולא שאין לך עוד דברים על הראש - אח אחד עם סוד, אחות מעצבנת שיושבת לך על הווריד ולא מצליחה להחליט אם להתחתן או לא, אבא גזען עם דעות חשוכות, אמא קרירה ובוסית מטורללת. כל זה קורה למיכל, גיבורת הספר "משפחה לדוגמא" של מאירה ברנע - גולדברג. מי שלא קרא את הספר הראשון שלה "כמה רחוק את מוכנה ללכת", אני ממליצה בחום לקרוא את שני הספרי האחד אחרי שני.
בתוך החוויה הטראומטית, מיכל מצליחה לאסוף את משפחתה ולהתגבר על הקשיים ולהבין שגם משפחה שהיא ממש לא לדוגמא יכולה בעת משבר להתלכד ולהתגבר על הקשיים.

על אף הנושא הלא פשוט, כדרכה של ברנע-גולדברג, הכתיבה מלאה בהומור ולא מעיקה וכל אחד ימצא את עצמו מזדהה עם המשפחה הלא מושלמת הזו.
מומלץ בחום!

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על משפחה לדוגמה