ביקורת ספרותית על משפחה לדוגמה מאת מאירה ברנע-גולדברג
ספר מעולה

---

Wow איזה ספר מרגש! לי זה הספר השני שאני קוראת ברצף של מאירה ברנע-גולדברג ואני מוקסמת. הסופרת הזו היא קוסמת!

איזה כישרון כתיבה... שאפו! בדף התודות מאירה מודה לאבי שומר, מי שהיה הבוס הישיר שלה בעבר, והוא אמר לה בזמנו, שאם לא ייכתב ספר על ידה, היא תהפוך לכישרון מבוזבז. כעת אחרי שקראתי כבר שני ספרים שלה, אני יכולה להגיד בפה מלא, שגם אני עומדת מאחורי דבריו.

הסופרת הזו חייבת להמשיך לכתוב ולהשקות אותנו בקוקטלים שהיא רוקחת. אני מכאן מאחלת לה הצלחה מקרב ליבי.

הספר הנוכחי הוא על משפחה, וכולנו יודעים שמשפחה לא בוחרים. הייתי מדמה את כל העלילה הזו, לאשכול ענבים ומתעכבת על ענב אחד בלבד מתוך האשכול. מה יש לנו בענב? יש לנו גרעינים, פרי וזג. הגרעינים בענב הזה הם: מיכל-מספרת הסיפור, ערן הבעל המקסים שלה, ונמרוד - הילד שבלעדיו לא היה קיים הסיפור.

מסביב לגרעינים הללו יש לנו את הפרי - זו המשפחה שעוטפת את מיכל, ערן ונמרוד. הזג-הקליפה הדקה במקרה הזה, היא הסביבה החברתית, דמויות המשנה, וכל הנפשות הטובות ששואלות קושיות, והמשפחה יראה ממבטיהם ואז מה? המשפחה חוששת "מה יגידו?" מה תגיד החברה, שנולד להם ילד שהוגדר כילד שנמצא ב"ספקטרום האוטיסטי".

את הספר הנוקב הזה, שנכתב בכישרון וברגש רב, גמעתי בשתי לילות. אי אפשר להניח אותו מהיד. הוא מרתק ונצמד אלי כמו דבק סופרגלו המוכר לכולנו.

מה כל כך ריתק אותי?

אחרי טיפולים לא מעטים וקשיים הזכורים לנו מספרה הקודם: "כמה רחוק את מוכנה ללכת", מיכל ילדה את נמרוד. בספרה הקודם עמד לצידה בעלה-אסף בסיפור הנוכחי עומד לצידה ערן שלא נופל מאסף. איזו שלווה, איזה בעל מקסים שעושה הכול... הוא מטפל בנמרוד הילד, מתחזק את הבית, מחובר למגב ולמטאטא, שוטף כלים ולא חבר של גרגירי האבק. מעניין איפה מוצאים כאלה בני זוג. מלבד התמיכה בתחזוקת הבית, לערן יש כתף רחבה שניתן תמיד להישען עליה. זה הגרעין הרציונאלי של המשפחה והמשקיף מהצד. ולפי תורת הפסיכואנליזה הייתי מגדירה אותו "הבוגר".

ערן עבד בחברת "פארמה פלוס" ופוטר, כי לאחר הלידה לא התאים לבוס שלו, שערן יעבוד בחצי משרה, בגלל שעות העבודה של מיכל. מאידך, מיכל לא הייתה מוכנה לוותר על תוספת של 3000 ₪ למשכורתה, רכב צמוד ועל ההבטחה לקידום.

הסיפור הזה מתרכז דווקא במשפחתה הקרובה של מיכל ולא של ערן. המשפחה של ערן מרוחקת, לא מתערבת והקורא אינו חשוף אליה מלבד איזכורים מעטים.

למיכל שני אחים: יוחאי ורותם. רותם מתכוונת להתחתן עם אלעד. אלעד נצר למשפחה ממעמד כלכלי מכובד. עורך דין שמועסק במשרד של אביו ובקיצור, "צפוני בונבוני". שניהם רוצים מאוד להתחתן, אבל גם מצליחים לשגע את כל המשפחה. מבטלים את המועד לחתונה ושוב מתאמים, ושוב מבטלים וחוזר חלילה. בנוסף הייתי אומרת על רותם שהיא קצת "קוקו" מלשון מטורללת.

האח יוחאי, בעל תואר שני בפילוסופיה וספרות עברית. למד באוניברסיטת תל-אביב, אבל לא בדיוק משתמש בכישוריו, ומסתפק במשרת אחמ"ש בחנות פרחים. לא רק שהוא לא משתמש בכישוריו, הוא גם חבר מאוד צמוד של ליאור התימני.... לדברי מלכה-האם, ליאור הרבה יותר מוצלח, לפחות הוא מנהל בחטיבת עסקים בסלקום, ולא איזה אחמ"ש בחנות פרחים... חכו חכו, ולא רק זה, שמלכה תשמע שלבן שלה יש "ס-ו-ד" שהוא מסתיר ממנה מספר שנים ... הוי הוי... שומו שמיים ...

מלכה וראובן הוריה של מיכל שאליהם מצורפת גם הסבתא ברכה, ניצולת שואה חיה בגפה... מסתבר שהבעל ברח ממנה.

מלכה – מגשרת, חולת ניקיון ובוחלת בגרגירי אבק. היא כל הזמן בין הסדאן לפטיש כשמכול ילדיה רותם עדיפה עליה.

ראובן- עקשן, בלתי מתפשר ורווי בסטריאוטיפים גזענים. קשה לראובן לקבל את השונה, ועל אחת כמה וכמה במשפחתו שלו.

ברכה-הסבתא... מותק של סבתא. כמו שאומרים החברי: "לא דופקת חשבון". תמיד אומרת את מה שהיא חושבת ללא פילטרים. היא לא יודעת להפגין רגשות, אך מאידך גיסא, היא יודעת להכניס את היד לכיס, ולשלוף משם כמה שטרות ולצ'פר את משפחתה כשצריך.

על פניו משפחה נורמאלית כמו כל המשפחות אבל... הסדקים נפערים שהגננת פונה למיכל, ומפנה את תשומת ליבה להתנהגותו של נמרוד... ואז פתאום נופל "האסימון" ... ומה הגננת מדווחת למיכל? ציטוט עמוד 32: "מה זאת אומרת, הוא לא יודע לדבר? הילד בגיל שנה וחצי שר את התקווה בלי אף טעות, הילד יודע לנקוב בשמות המלאים והמדויקים של יצירות קלאסיות של צ'ייקובסק'י, מוצארט, שוברט..." ... נחנקתי כי פתאום הבנתי שנמרוד באמת לא מדבר, אלא רק מצטט"... "אני לא בטוחה במה שאני אומרת לך, אבל יש כאן איזו בעיה בתקשורת שלו עם הילדים".... עם צמד המילים "בעיית תקשורת" מתחיל מרתון: חיפוש בגוגל על מה מדובר, שיחות עם מאבחנים, מנתחי התנהגויות לילדים, פסיכולוגים, מלחמת הישרדות, התלבטויות, לספר למשפחה? לא לספר? מאיפה לגייס כסף? אולי למכור את הדירה ולעבור לשכירות? חשש לפיטורין עקב ההברזות של מיכל בחברת הביטוח בה עבדה, התמודדות עם הורים שמתנגדים לשילוב ילד אוטיסטי בגן רגיל ועוד.

לא מעט רגעי ייאוש עוברים על מיכל, והסופרת מטיבה להעביר היטב את מערבולת הרגשות לקורא... ריחמתי על מיכל ובאותם קטעים ממש בא לי לחבק אותה. להלן ציטוט מעמוד 195 בקטע של עצבות: "אני לא יודעת מה אני רוצה. אני רוצה למות. למה, ערן? למה זה קורה לנו? שבע שנים ניסינו להיכנס להיריון, הילד הזה הגיע לעולם בנס, כמעט מתי בלידה. אני לא עומדת בזה". אפילו הפסיכולוגית שמורגלת למקרים כאלה החלה לדמוע... אני מודה שבאותם קטעים נצבט לי הלב.

יש לי נטייה תמיד לחשוב למה הסופרת בוחרת שמות מסוימים לגיבורי העלילה. מעניין ששם הילד "נמרוד". במסורת היהודית, יש הסתייגות משימוש בשם "נמרוד", בגלל הדימוי השלילי, ובנוסף בתוך השם "נמרוד" אנחנו מוצאים את המילה "מרד".

האם נמרוד הילד מרד במוסכמות? בנורמאלי? במיכל וערן - הוריו? ומה זה נורמאלי בכלל?

מיכל מוזכרת במקרא כבתו של שאול ואשתו של דוד המלך. הפירוש לשם הוא נחל- מים. ידוע שמים מסמלים תנועתיות, וקל וחומר שהם מגיעים לכל מקום. כך מיכל שלנו היא הגיעה לכל מקום ולא שקטה עד וכאשר...

ערן שהמילה "ער" נמצאת בתוך שמו, תמיד היה קשוב, דינמי וערני למיכל וקל וחומר לנמרוד המקסים.

לדעתי הסיפור הזה יכול להיות סדרת דרמה בפני עצמה, הזכיר לי סדרה שמאוד אהבתי, והוקרנה בטלביזיה בזמנו בשם "פלפלים צהובים", ואף סרטים נוספים שצפיתי בנושא האוטיזם.

אין לי ספק, שמאירה חושפת את הקורא בספרה הנוכחי, לעולם של אנשים עם צרכים מיוחדים וכשמדובר בילדים- העוצמה מתעצמת פי כמה.

גם הספר הנהדר הזה, נכתב על ידי הסופרת מתוך נבכי ליבה, והיא לא מהססת בשפתה המושחזת, לתת בוקס בבטנו של הקורא. אני קראתי את העלילה הזו בשקיקה ולא יכולתי להסיר את הספר מידיי.

זהו סיפור על אישה כובשת, מצחיקה, עם חוש הומור ובעלת תעצומות נפש שיודעת לאסוף את השברים גם שקשה.
הסופרת משתמשת במטאפורה מקסימה לקראת סוף הספר. ראו ציטוט מעמוד 265: "לאחר שליאור הגיע והמכונית התרחקה, אספתי את כל החתיכות הקטנות של התמונה, שהתפזרו מתחת לספסל ועפו ברוח על המדרכה ובשולי הכביש. לא יכולתי לתת להן להישאר שם." ... מאירה, גם אני לא הייתי נותנת לחתיכות הללו להישאר שם!

אהבתי את ההפתעה של חביבה הבוסית "הקשוחה". לא סבלתי אותה לאורך כל הספר וחשבתי שיש לה לב של אבן... אבל הופתעתי. מאירה, שאפו על ההברקה! זה היה במקום!

זהו סיפור מרתק, אותנטי, כתוב בכישרון ובשפה קולחת עם מעט הומור על נושא כאוב.

זו עלילה עוצמתית על תהליך מפרך של אישה אחת, שכל כמיהתה היה לשמוע את המשפט: "אימא אני אוהב אותך".

לדעתי, הספר הזה יכווץ לכל קורא את הלב, ויצליח לגעת גם בנימים הקטנטנים.

אצלי הוא מקבל 5 כוכבים מתוך 5 כוכבים!

שאפו למאירה.

אהבתי, צחקתי והתכווצתי...

ולסיום:

כל המשפחות המאושרות – מאושרות באותה הדרך. כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה.
מתוך הספר "אנה קארנינה" של הסופר לב טולסטוי.
המלצה רותחת!
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על משפחה לדוגמה