נראה שספרים רבים עוסקים באשמה, חפות ומה שבינהן. אולי כי זה תמיד מעניין לקרוא על פשעים של אחרים, ואולי כי אנחנו יודעים בסתר ליבנו שהאיסורים החברתיים האוסרים על פשעים הם ציפוי דק העלול להיעלם כשהיצרים גוברים, ואפילו האדם הנורמטיבי ביותר עלול להיקלע למצב בו יהפוך לפושע. הסיפור הבדיוני הזה מבוסס על מקרה אמיתי, רצח שבוצע באיסלנד בתחילת המאה ה 19, ורוצחת שנידונה למוות והיתה האישה האחרונה שהוצאה להורג שם. העלילה מנסה לתהות על קנקנה של אגנס מגנוסדוטיר, בת לא חוקית, משרתת, רוצחת.
אגנס שדינה נגזר משוכנת בחווה חקלאית שיושביה נאנסו לקבל אותה ולהשגיח עליה עד ביצוע גזר הדין. את סיפורה היא מספרת בגוף ראשון לעוזר כומר האמור להיות הרועה הרוחני שלה. הסיפור הנפרש לפנינו עוסק יותר בחיים הקשים של החקלאים באותה ארץ בעלת מזג האוויר הבלתי אפשרי, בגישתם של האיסלנדים - נוצרים לותרנים-אוונגליסטים - לילדים לא חוקיים, "אסופים" שהם בחסות הקהילה, בחיים קשים ודלים, בעוני על גבול - ואולי עובר את אותו גבול - של רעב קבוע. למרות התנאים הקשים התרבות מפותחת. אנשים קוראים ומכירים "סאגות" - סיפורי עלילה של מלכי איסלנד בימי הביניים ומעריצים משוררים ושירה עלילתית.
הסופרת - אוסטרלית דווקא - למדה שנה באיסלנד במסגרת חילופי סטודנטים. היא נתקלה אז בסיפור, והספר שכתבה הוא פרי מחקר מקיף שעשתה שכלל את תנאי החיים של איסלנד במאה ה 19. הספר זכה בפרס אינדיס לספר ביכורים.
קנט הצליחה לתאר דמות מורכבת ולהפריד בין הדמות לבין המעשה שעשתה, תוך שהיא מעלה שאלות נוקבות בדבר אשמה וחפות, והקשר בין התנהגות לא נורמטיבית לבין הנכונות להאשים את בעליה. השאלות האלה, נראות לי רלוונטיות היום כמו במאה ה 19, ולא רק באיסלנד.
*
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
