זה ספר שני ברציפות שאני קוראת, ושיש בו דמות בשם אגנס. תהיתי לעצמי אם רק נדמה לי, או שיש נטייה לכותבים לבחור בשם אגנס בשביל מכשפה. אני לא יודעת למה חשבתי על זה. אולי בגלל טרי פראצ'ט. אולי סתם. אז הלכתי ובדקתי קצת, וגיליתי כי משמעות השם אגנס הוא טהורה, צנועה. חוץ מזה מצאתי בוויקיפדיה מידע מעניין:

"אַגְנֶס הקדושה, או אגנס מרומא, היא מרטירית מהתקופה הרומית, המוכרת כקדושה בנצרות הקתולית ובכנסיות המז

ספר נפלא!
<mark>האנה קנט</mark> הצליחה להעניק לי את התחושה הזאת של ההיסחפות לסיפור- שזוהי התחושה שקובעת- מבחינתי- אם הספר הוא טוב או סתם. נשאבתי לחיים הקודרים והקשים של הכפריים האיסלנדים, שאצלם כל יום רגיל הוא מאבק נגד כוחות הטבע (באמת למה הם החליטו שיהיה להם נחמד במקום עם סופות שלגים וקור אימים?), וכמו בכל רומן היסטורי- הדמויות באות בקונפליקט מול התנהלות החברה בתקופה זו- מהדמות הראשית עד לשולית. הסופרת כותב

נראה שספרים רבים עוסקים באשמה, חפות ומה שבינהן. אולי כי זה תמיד מעניין לקרוא על פשעים של אחרים, ואולי כי אנחנו יודעים בסתר ליבנו שהאיסורים החברתיים האוסרים על פשעים הם ציפוי דק העלול להיעלם כשהיצרים גוברים, ואפילו האדם הנורמטיבי ביותר עלול להיקלע למצב בו יהפוך לפושע. הסיפור הבדיוני הזה מבוסס על מקרה אמיתי, רצח שבוצע באיסלנד בתחילת המאה ה 19, ורוצחת שנידונה למוות והיתה האישה האחרונה שהוצאה להורג שם

קצת הוליכונו שולל, קצת שכחנו, אגנס רוצחת...!!
הספר מרתק, הסוף העכיר את רוחי מאוד!!

סיפור מקסים ומרתק המבוסס על מקרה אמיתי שאירע באיסלנד בשנת 1828,
בעל חווה ואורחו נמצאים מתים בחוותם שהועלתה באש.
2 המשרתות ואורח מחווה סמוכה ששהו במקום, הואשמו ברצח ונגזר על שלושתם עונש מוות.
אחת המשרתות זו אגנס.
הוחלט שעד לביצוע גזר הדין, יפזרו את שלושת הנאשמים, בחוות שונות, בגלל בעיות לוגיסטיות במאסר בכלא.
אגנס נשלחת לחווה חקלאית של אחד מקציני המחוז בקורנסו, לבית משפחה של הורים ושתי בנות.
ה

הדמויות הראשיות ברומן זה, אמיתיות אך הסיפור והעלילה בדיוניים.
הרומן המתרחש על אדמת איסלנד בתחילת המאה ה19.
אגנס האסופית , אשר לא ידעה אהבת אם ואב. הייתה משרתת מאז גיל העשרה. היא מואשמת ביחד עם סייגה ופרידריק ברצח שני גברים ובשריפתם. גזר הדין נקבע על ידי השופט, וזהה לשלושתם. הוצאה להורג. מועד טרם נקבע.
בתחילה היא שוכנה בבית הכלא, אך היות והמחייה עבורה הייתה יקרה. הוחלט לשכנה בחווה אצל העוזר ל

אחד הספרים המשעממים ביותר שקראתי. צלחתי איכשהו את קריאתו רק כי לא היה לי ספר אחר לקרוא. הסיפור עצמו מבוסס על מקרה אמיתי של רציחות שהתרחשו באיסלנד במאה ה-19, ושבעקבותיהן הוצאו להורג השותפים לפשע. גיבורת הספר מעבירה את זמן ההמתנה להוצאתה להורג אצל משפחה שנאלצת לארח אותה. בזמן הזה היא מגוללת את גירסתה בפני כומר. הספר יכול היה להיות מעניין בזכות התוכן, אך הוא פוספס לגמרי בהעברת המסר שלו. הוא כתוב בצור

מעט מאוד ספרים גרמו לי להתרגש ולצפות לסוף טוב, כמו ספר זה.
התקופה והמקום הם איסלנד של המאה ה 19. פגעי האקלים זהים להיום, זאת מבלי לדעת על התחממות או התקררות של כדור הארץ. כמו בשאר העולם, איסלנד היא ארץ של מלוכה ושליטים. אין בה "אצילים" , אבל המינויים של המלך יוצרים הירארכיה מאפשרת שליטה בסיוע בעלי האחוזות. הם האדונים והבעלים המוחלטים על נשותיהם, ילדיהם וכמובן המשרתות.
בעל הבית יכול ברצותו לתת הס

סיימתי את הספר, ו...נזכרתי בקטע שכתבתי, פעם. הנה הוא לפניכם, (הביקורת שלי על הספר- בהמשך):
***
דלת המתכת החלודה נפתחה בקרקוש חורקני ואיטי, והוא ידע שזה בא. היום ההוא. בא. זהו.

חודשים רבים המתין, טיהר נפשו, התקרב לקונו, אולי חזר בתשובה.
מראש הוזהר: לא תדע את היום. אך ידוע ידע: יום יבוא. והוא יבוא.
אחת היא דינם של אויבי המהפכה.

התכווץ על הרצפה, מצונף. פתע כה השתוקק להיות מקק! אולי אפילו ת