ביקורת ספרותית על סיפורה של אגנס - פרוזה # מאת האנה קנט
ספר מעולה

---

מעט מאוד ספרים גרמו לי להתרגש ולצפות לסוף טוב, כמו ספר זה.
התקופה והמקום הם איסלנד של המאה ה 19. פגעי האקלים זהים להיום, זאת מבלי לדעת על התחממות או התקררות של כדור הארץ. כמו בשאר העולם, איסלנד היא ארץ של מלוכה ושליטים. אין בה "אצילים" , אבל המינויים של המלך יוצרים הירארכיה מאפשרת שליטה בסיוע בעלי האחוזות. הם האדונים והבעלים המוחלטים על נשותיהם, ילדיהם וכמובן המשרתות.
בעל הבית יכול ברצותו לתת הסכמתו לנישואי המשרתת, כמו את בתו. היא גם תשמיש המיטה שלו כרצונו, לעתים למורת רוחה של אשתו. ומכאן נוצרים שני רבדים: הילדים ה"מוכרים", בניהם המשותפים של האדון ואשתו הרשמית, מול הילדים האסופים, שבתורת האטום נקראים "אלקטרונים חופשיים", שאינם מסופחים תמיד לשום יחידה משפחתית והם ממלאים כמעט תמיד את משרת המשרתות והמשרתים.
כמוסכמה חברתית, אין האוכלוסייה הנחשבת, רואה בקריאה ורכישת ידע של המשרתים, האסופים והממזרים, דבר חיובי, אלא בזבוז זמן ואפילו איום.
אל תוך השלגים ומזג האוויר הקשה, נקלעת אגנס, שאמה נוטשת אותה עם אח שצריך לטפל בו. וחרף מצבה היא מפתחת מיומנות קריאה ולימוד, ואפילו חופש להתאהב בנתן, רופא, בעל אחוזה קטנה.
עד למפגש עם אגנס, ניהל נתן קשר עקרי עם.. המשוררת רוזה, אישה נשואה מרובת ילדים. כפי בחיים "יש כללים ויש היוצאים מן הכלל", הדבר תלוי כמובן במי מדובר.
אגנס נאשמת ומורשעת ברצח נתן. זאת מבלי לתת לה לאמר את דברה ומבלי להבין באמת את מניעיה. עד לביצוע גזר הדין היא מתארחת אצל משפחה ועובדת כמשרתת. טוטי, כומר מוודה מופיע כל יום, לכאורה כדי להכינה לקבלת הדין והכנה לעולם הבא, ולמעשה הוא פסיכולוג בחסד. לאט לאט הוא חושף את אישיותה הנפלאה.
הספר מרתק. הוא משרה קסם של מקום, אקלים, ואנשים. החל ממפיצי השמועות והאמונות התפלות, וכלה בחיים הפשוטים של הצורך להזדרז בקציר לפני הגשם, או תהליך שימור בשר והכנת נקניקים.
העיקר, לדעתי, בספר הן תובנות הזרועות בו לכל אורכו כמו המודעות העצמית של אגנס : "אני אגיד לך משהו, הכומר טוטי. כל החיים שלי אנשים חשבו שאני חכמה מדי. מתריסה.. בדיוק בגלל זה הם לא מרחמים עלי, מתוחכמת מדי מכדי להסתבך בטעות. אבל סיגה היא טיפשה, יפה וצעירה, ובגלל זה הם לא רוצים לראות אותה מתה".
או התובנה על נתן :" שנאתי להיות האישה שלו. לילה אחת הייתי אהובתו , קצב נשימתו הנוקשה מתואם לשלי, ולמחרת הייתי אגנס המשרתת. והפקודות הקרות שלו נשמעו כמו נזיפות..... אהבת פעם אישה? הייתה מישהי שאהבת באותה עוצמה שבה שנאת את שליטתה בך?"
ויש עוד תובנות ותיאורי חיים רבים.
שווה לקרוא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על סיפורה של אגנס - פרוזה #