ביקורת ספרותית על הבשורה על פי יהודה מאת עמוס עוז
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 19 בפברואר, 2015
ע"י מחשבות


לא ידעתי איך לאכול את הספר הזה. מצד אחד, הסיפור בא משום מקום והלך לשום מקום. מצד שני, למרות תחושת האין-שלמות, אחד הקריטריונים שלי שלספר טוב הוא סיפור קטן, הכתוב בכישרון גדול. בזה כן עמד עוז ובעוז.
ארבע דמויות בספר: שמואל אש, הסטודנט, הלומד לתואר שני ומנסה לסיים כתיבת עבודה שנושאה יחס היהודים לישו. אלא שפתאום אביו מפסיד במשפט, פושט רגל ואין יותר מימון ללימודים. שמואל מחפש עבודה ומוצא כזו במגורים אצל זקן הזקוק למישהו שידבר אתו חמש שעות ביום, כל יום אחר הצהריים, יתווכח ויחלוק על דבריו. שמואל אש אכן חזק בדיבורים והזקן, הדמות השניה, גרשום ואלד, "מעסיק" אותו דרך הדמות האחרת, האניגמטית, עתליה כלתו. עתליה כבת 45, בגיל כמעט כפול משל שמואל אש, אבל היא דמות מחוזרת ע"י הסטודנט הצעיר, המגושם, העבדקן, הרעב לאהבה מכל סוג. הדמות הרביעית היא שאלתיאל אברבנאל, שאינו נוכח פיזית בשום חלק מהספר, אבל צלו שם. צל גדול.
השנה היא 1958, הסטודנט הצעיר מגיע לביתם של גרשום ואלד ועתליה, גר בעליית גג בביתם, יושב כל יום חמש שעות אחר הצהריים, יוצא בצהריים לאכול מנת גולש במסעדה ומנהל חיי בדידות בסמטה קפואה בחורף הירושלמי. חברתו אך נטשה אותו וחברה לחבר הקודם שלו למטרת נישואים. עתליה היא עתה מושא חלומותיו, אבל זו לא נכנעת בקלות, אם בכלל.
למרות המתח האירוטי, למרות סיפור מותו של בנו של גרשום ואלד בצורה אכזרית במלחמת העצמאות, למרות תעלומת חייו של אביה של עתליה, שאלתיאל הבוגד, נדמה שהסיפור לא זז. למרות זאת, ה"זקן" מבחין בערגה המציפה של הסטודנט לשעבר, החומד את כלתו, מזהיר אותו, אך מבין אותו. בין לבין, צף ועולה סיפורו של יהודה איש קריות, אותו בוגד נודע (נודע למי? אנחנו הרי כאן בוגרי סיפורי גפילטע פיש וקרפלעך) בישו, המתברר כחברו הטוב והקרוב ביותר, גרופי מס' 1 של מי שכלל לא חשב להמציא את הנצרות ואכן לא המציא.
פה ושם מכניס עוז את משנתו השמאלנית לפיהם של גיבוריו, אותה משנה המדברת על חיים ללא גבולות, על שוויון, על אחווה וכמובן חירות. בקריצה כי חכמה, עוז מכניס גם דברי נגד לפי גיבוריו, אבל גם זה לא העיקר בספר, כי אין עיקר, אבל יש בכל זאת סיפור מעניין קטן ויש כישרון גדול. זה מספיק, לא?
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
לייק לאריאל.
רץ (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות אהבתי את הביקורת שלך - ואני מסכים לדעתו של חובב ספרים - הסיפור הקטן הוא הפיגום לשלושה סיפורים ענקיים - הבגידה של יהודה שחרצה את גורל היהודים כנירדפים על ידי הנצרות, הביאה לתחית הציונות בעת החדשה, שמצידה רדפה את מתנגדיה, ועד היום רודפת את מתנגדיה המדומינים לצורך הבחירות, עיין ערך הימין והשמאל, והסיפור הגדול הוא בהחלט מרכבי הביוגרפיה של עוז - שכיום בסתיו ימיו העגום מרגיש שהוא נבגד- כאשר חלק מהעם מתייחס אליו כבוגד.
אריאל (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
לא. זה לא מספיק.

לא, כי הסיפור התחיל בתנופה, אבל אז נתקע בתוך עצמו ופשוט נכתב לו הלאה והלאה והלאה;
לא, כי בהתחלה חשבתי שאם לא אני, לפחות עמוס עוז יודע לאן נעה העלילה - ועכשיו אני כבר לא בטוח;
לא, כי אם אני או אתה היינו שולחים את הספר הזה למו"לים, הוא לא היה יוצא לאור. אבל עמוס עוז, נו מה יש לדבר.

אז לא. נקודה.
חובב ספרות (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
סיפור קטן? למה לא ארבעה או חמישה אם לוקחים בחשבון גם את סיפור הבגידה... ועל זה נאמר: "השלם גדול מסך חלקיו"
מחשבות (לפני 4 שנים)
ברור שתיים, אבל אם לא יקנו את עוז, יקנו דובים... שניים. לתקציר מאחור יש עוצמה מסויימת.
שונרא החתול (לפני 4 שנים)
שתיים דובים, כמדומני.
ומה שמוכר זה השם שלו בכריכה הקדמית ולא התקציר בכריכה האחורית.
מחשבות (לפני 4 שנים)
תודה. הכריכה האחורית רוצה כמובן למכור. אם היו כותבים שזה בסך הכל סיפור אנושי קטן, הכתוב בכישרון גדול, כולם היו קונים שניים דובים...
שונרא החתול (לפני 4 שנים)
מספיק ודי.
מתוך התקציר: "יחד עם גיבוריו בוחן עוז באומץ את עצם ההחלטה להקים מדינת יהודים ואת המלחמות שבאו בעקבותיה, ושואל אם אפשר היה לבחור בדרך היסטורית אחרת לגמרי, דרכם של המוקעים כבוגדים."
מי החליט שהוא בוחן את זה ב'אומץ'? מי החליט שהם 'גיבורים'? ואיזו עזות מצח זו ליצור קורלציה בין 'גיבורים' ו'אומץ' לבין 'בוגדים'.
אבל הביקורת יפה.
אוקי (אורית) (לפני 4 שנים)
כן, זה מספיק..





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ