מה שכל כך מיוחד בספר הזה והופך אותו מעוד ספר שכתוב מצויין ומספר סיפור קטן על כפר קטן בקורסיקה ועל שני סטודנטים מבטיחים לפילוסופיה שעוזבים את הסורבון בפריז לטובת פתיחת באר מקומי בכפר הזה, זה ההקשר ההיסטורי והרעיונות הפילוסופיים שהוא מצליח להעלות. זה נעשה בבהירות ובלי שמץ של זהירות, שום נסיון להגן עלינו מפני המשמעות של הרעיונות שהוא מעלה.
שני הסטודנטים, מתיה הילדותי והנהנתן, אחד שלא מאפשר לחלקים הפחות נעימים של החיים להפריע לו להנות מכל מה שאפשר, וליברו הדעתן והתכליתי, אחד שיודע לקחת אחריות, מנסים ליצור מהבאר שהם מפעילים מעוז של נחמה אפשרית ואושר אפשרי. את הסיפור שלהם מלווה סיפורה של משפחתו של מתייה, סיפור שמתאר את צרפת של המאה העשרים, החל ממלחמת העולם הראשונה, דרך המלחמה השנייה, והקולוניאליזם באפריקה ובוייטנאם. מתיה הוא חלק מהמשפחה הזאת בדיוק כמו שהכפר הקורסיקאי הוא חלק מצרפת.
ז'רום פרארי הוא פילוסוף ובאמצעות שני הסיפורים האלה הוא מצליח לבטא לא מעט רעיונות בלי להתפלסף יותר מידי ובעיקר בלי להעיק. חיפוש אחר משמעות, טיפשות, הבנות שמגיעות מאוחר מידי, נהנתנות, כל המאפיינים של התנהגות אנושית בסיטואציות יומיומיות מצליחות לקבל מימד אחר, כזה שמשפיע על גורלן של אימפריות, בלי שהוא יצטרך ממש להגיד לנו את זה, רק מתוקף ההבנה שלסיפור שהוא מספר יש קונטקסט ושאפשר, אם רוצים, לא להתעלם ממנו.
לא רק אימפריות, גם מדינות, משטרים, משפחות וכמובן חיים של אדם בודד מסתיימים מתישהו. לאו דווקא בקול תרועה רמה. בדרך כלל השקיעה איטית, מידרדרת, ולמרות שהיסטוריונים וביוגרפים אולי יטענו אחרת, לא בטוח שאפשר להצביע על רגע מסויים או אירוע מכונן שהתחיל את התהליך הזה. סביר יותר להניח שהיו כמה כאלה וכל אחד מהם תרם את תרומתו הצנועה וכל אחד מהם אולי לא היה נחשב לחלק מן התהליך לו רק האירועים שבאו אחריו היו קורים טיפה אחרת. אם כי, למעשה, תמיד יש בכל זאת התרחשות אחת, מתחייבת, שבלעדיה כל התהליך לא היה יכול להתרחש. משהו צריך להיוולד על מנת שהוא יוכל למות. ומשהו יוולד. משהו תמיד נולד.
אם זה אופטימי או פסימי? עניין של השקפה וגם של דעתך על העולם שאליו אתה בוחר להתייחס.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
