ביקורת ספרותית על בית האלוהים מאת סמיואל שם
ספר בסדר

---

סבא שלי עליו השלום, טען שכל מה שרופאים רוצים זה להרוג אותו ושכף רגלו לא תדרוך בבית חולים, אלא אם כן נגרור אותו לשם. גררנו... הוא עבר ניתוח ומת זמן קצר לאחר מכן. אם הוא היה קורא את הספר הזה, רוב הסיכויים שבו הוא היה מוצא את ההוכחה לטענתו.

אז למי לא כדאי לקרוא את הספר הזה? לאלה שרוצים ללמוד רפואה, לבני הזוג של אלה שרוצים ללמוד רפואה, לאלה שרוצים ללמוד סיעוד, לאנשים מעל גיל ארבעים, לאנשים מתחת לגיל ארבעים, לאלה שחולים לפעמים, לאלה שיש להם כיבה חלשה, לאלה שיש להם בעיה עם הפרשות גוף, לאלה שיש להם בעיה עם הומור שחור... מצד שני אם אתה בריא, גם אז לא כדאי לקרוא את הספר הזה מהפחד שתחלה מתישהו.

רבים השוו את הספר הזה ל"מלכוד 22" ואכן ההשוואה במקום. עם זאת הספר הזה הרבה פחות מצחיק ממלכוד והרבה יותר מתפלש בח*א... בצורה גראפית וממשית, כמו גם בצורה נפשית מטה-פיזית. הוא מדכא הרבה יותר וציני הרבה יותר ונוגע הרבה יותר, לדעתי, בנימי נפשו של האיש מן הישוב. לא כל אחד בעולמנו יהיה חייל או מעורב בפעילות צבאית כלשהי, אך כל אחד מאתנו יגיע לבית חולים במוקדם או במאוחר ויפגוש את הסטאז'ר המחורפן/העייף/המפוחד שאחרי משמרת של ארבעים ושמונה שעות ירצה להרוג מישהו (ואולי זה תהיה אתה).

רוי באש מתחיל את הסטאז' שלו ב"בית האלוהים", בית חולים יהודי שמסופח לבה"ט (בית הספר לרפואה הטוב ביותר), בית חולים שני רק לבהטש"ה (בית חולים הטוב ביותר של האנושות), אליו לא מתקבלים בקלות רופאים יהודים. רוי וחבריו חדורי מוטיבציה בבואם לבית האלוהים, הם צעירים, הם חכמים והם מקווים לרפא את החולים. אך כמובן החלום הוא אחד והמציאות אחרת. במהלך הסטאז' הם מבינים שזקנים תשושי נפש (עחמ"שים – עופו מחדר המיון שלי) לא מתים וכל מה שהם רוצים זה לגרום סבל לרופאים, שהטיפול הכי טוב הוא לא לתת טיפול ושאתה לא יכול לרפא אף אחד והמקסימום שאתה יכול לעשות הוא לא למות בעצמך. כמו בכל ארגון היררכי, הסטאז'ר הצעיר מבין שעל מנת להתקדם צריך ללקק ועל מנת לשרוד, צריך לסטות מדרך הישר ולפעמים להתעלם גם מקולו של השכל הישר. בין לבין יש הרבה סקס של ייאוש, חברות ובת זוג אחת שמצילה את רוי מעצמו.

אי אפשר לסכם את הספר הזה בכמה פסקאות, צריך פשוט לקרוא אותו, או יותר נכון – לצלוח אותו, כי הוא מאוד לא פשוט לקריאה ומשאיר ריח רע... תרתי משמע. מצד שני הוא גורם לך לחשוב עליו הרבה אחרי שהחזרת אותו למדף וזה שווה הרבה.

"...נמצא הסטאז'ר בתחתית ההיררכיות האחרות רק בעקיפין. בדרכים עקלתוניות רבות נפלה לידיו הזכות להיות מנוצל בידי הרופאים הפרטיים, הנהלת בית החולים, האחיות, החולים, השירותים הסוציאליים, מרכזניות הטלפון, מפעילות האיתורית ואנשי משק בית, אלה המציעים את המיטות ומסדירים את החום, הקור, בתי שימוש, המצעים והתיקונים הכלליים. הסטאז'רים נתונים לחסדיהם לחלוטין." עמ' 19

"...כל כמה שהרופא הפרטי גרוע יותר, כך היחס שלו כלפי החולה טוב יותר, והחולה מחשיב אותו יותר. אם הרופא בעצמו קונה את האשליה הטלוויזיונית של "הדוקטור", אז גם החולה. איך החולה יכול לזהות את ה"אפסים הכפולים"? אין שום דרך.
"אפסים כפולים?" שאלתי.
עם רשיון להרוג, כמו 007 ג'יימס בונד". עמ' 39

"לא. אני אומר שהתרופה היא-היא המחלה. המקור העיקרי לתחלואה בעולמנו הוא המחלה של הרופא: הדחף שלו לנסות לרפא, ואמונתו השגויה שהוא יכול." עמ' 178

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על בית האלוהים