ביקורת ספרותית על סודו של הבעל מאת ליאן מוריארטי
ספר טוב

---

ספר סודו של הבעל מאת ליאן מוריאטי בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן עורר אצלי הרבה מחשבות ורגשות תוך כדי קריאה. מה שמעיד על ההמלצה שלי לקרוא אותו. עכשיו ההסבר.

ססליה היא השכנה שאני שונאת. היא נשואה לחתיך עם העבודה המסודרת שהוא גם אבא נפלא. יש לה שלוש בנות מוכשרות ומנומסות. היא עצמאית כך שהלו”ז שלה גמיש ולתוכו היא דוחסת את הטיפול בבית, חדר כושר, עבודה, וחברות בוועד בית הספר וגם עוגה לשכנה שילדה והכל בחיוך. היא טוענת שהיא מספיקה הכל כי היא עובדת מסודר והיא לא מבינה מה הבעיה בכלל. תוך כדי צחקוק קליל והנפת התספורת המעוצבת שלה. כמובן. רק מלעקוב אחרי סדר היום שלה אני מקבלת סחרחורת.

יום אחד מיס פרפקט נתקלת בטעות, תוך כדי חיטוט בעליית הגג, במעטפה שכתוב עליה בכלת יד: נא לפתוח אחרי מותי. כתב היד של בעלה. הבעל, שבאותו הזמן, נמצא בנסיעת עסקים מחוץ לעיר ויחזור בעוד יומיים. מה היא תעשה?

לפתוח? – הרי הוא ביקש בפירוש רק אחרי מותי. מה יש שם? צוואה? היא יודעת איפה הצוואה.

לא לפתוח? – היא הרי מתה מסקרנות, ולא יכולה לעבור לסדר היום כאילו כלום לא אירע.

עד כאן לא קלקלתי כלום כי זה כתוב בחמישה דפים הראשונים של הספר. מה שמעניין הוא מה שמתחולל אחר כך.


במקביל מתוארים חייהם של עוד שתי גיבורות בספר הזה, שהצומת בו הן נפגשות עם ססליה הוא בית הספר. האחת מזכירה מבוגרת שמשוש חייה הוא הנכד שלה, ויש לה טרגדיה בעברה שנסחבת עליה כמשקולת כבדה, והשנייה היא אם צעירה לילד בן שבע שעזבה את בעלה ומנסה להתחיל חיים חדשים. כל הסיפור מתרחש בפרוור קטן בסידני, שבו כולם מכירים את כולם ואין הרבה סודות.

על האופן שבו כל אחת מתמודדת עם הסיפור של חייה, ועל האירועים שמקשרים את שלושת הגיבורות תקראו בספר. ואולי, כמוני, תתחילו לחשוב על ההשלכות של הרבה החלטות בחיינו, אפילו קטנות שנראות לא משמעותיות, ולעולם לא נדע בוודאות מה הן היו. נוח לחשוב ש”מה שצריך לקרות קורה” כי זה מסיר אחריות באופן מסויים מאיתנו על התוצאות של הדברים. ומצד שני אחנו לפעמים שוקעים במחשבות נוגות בנוסח “אילו רק הייתי…” או “לולא הלכתי אז…”

הפרולוג של הספר מדבר בדיוק על זה. ממליצה בחום לא לפספס אותו.


הספר הזה אולי לא יצירת מופת אבל ספר שגורם לי לחשוב, בעיני, שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על סודו של הבעל