הרקב/סירי פטרסון
Råta/Siri Petterson
מנורווגית: יונתן בר.
שנת הוצאה לאור של המקור, 2014
הוצאה: סיאל הוצאה לאור, 2019
סדרה/טרילוגיה: הספר השני בטרילוגיית "טבעות העורבים".
456 עמ', כולל: רשימת מילים "שפת סומים", קיצורים.


"האב ברודי כבר עזב. הירקה פסעה לבדה בין שורות הספסלים. בקירות הכנסייה נקבעו חלונות צבעוניים עם איורים מסיפורים שלא הכירה. אלים ובני אדם. אף לא תמונה של בני-יים. אף זנב. ואף ילידי-מוות." (עמ' 23).

אהבתי את "בת אודין" מאוד, ו"הרקב" הוא החלק השני של סדרת הפנטזיה. לצערי אצטרך לחכות בקוצר רוח לחלק הסוגר את הטרילוגיה.

למי שלא קרא את הספר הראשון. ראו הוזהרתם ייתכנו ספויילרים.

בהתחלת הספר יש מפה של אירופה.

הירקה בת אודין, נאלצה לעזוב את יימסלנדה ואת רימה מאחור, בעוד היא וקורו, העורב שלה עוברים לעולם אחר, לעולם בני האדם, עולם ששם גם היא חסרת זהות ולא יודעת במי לסמוך, היא נמצאת בעולם בני האדם 154 יום.
למצוא חברים במקום לא מוכר, בו היא לא יודעת מי רוצה להרוג אותה ולשם מה. היא לא יודעת מה תפקידה בעולם, והיא מתגעגעת ליימסלנדה ובייחוד לרימה.
הירקה הייתה לא אהודה ביימסלנדה, ובעולם בני האדם היא לראשונה מגלה פרטים על עצמה.
הבני ברית היחידים שיש לה, צייד ראשים ויליד-מוות. האם היא יכולה לסמוך עליהם?

בינתיים, ביימסלנדה, רימה נושא-העורב, יש לו הרבה על הראש, המועצה, רבנהוב והירקה אשר נאלצה לעזוב והוא לא יודע מה הסיבה.
רימה הולך לספריה, ובספריה הוא פוגש רקדנית בשם דמיאנטי, והיא אומרת לו שאת הדברים שהוא רוצה לדעת הוא לא ימצא בשום ספר, רק לה יש את התשובות.
האם רימה יעשה את ההחלטות הנכונות כשהירקה לא לצידו?

לא ארחיב יותר מדי, רק אכתוב ש"הרקב" סוגר קצוות לגבי "בת אודין" מצד אחד, ומצד שני משאיר שאלות רבות פתוחות לספר השלישי הסוגר את הטרילוגיה.

אהבתי מאוד את הספר השני בטרילוגיה, תמונת הכריכה תואמת מאוד את התוכן של הספר.
אישי אוהב מאוד לקרוא פנטזיה, המלצתי לו לקרוא את הטרילוגיה, אך הוא מחכה לספר האחרון, ככה הוא יוכל לקרוא את כל הטרילוגיה.

"... אין לך דרכון. אין לך מסמכים מזהים. אין לך חשבון בנק. את לא קיימת. העולם הוא מקום ברוטלי למי שלא קיים, האמיני לי, חמודה." (עמ' 154).

למצוא אותה/ליסה גרדנר
Find Her/Lisa Gardner
מאנגלית: אסף שור.
שנת הוצאה לאור של המקור, 2016
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018
416 עמ', כולל: תודות.


"את בתיבה לבד. זה מבהיל. מציף. נורא. בעיקר כי את עדיין לא מבינה עד כמה את אמורה לפחד." (עמ' 7).

זהו ספר מתח שונה מכל דבר שקראתם, לא חסר אקשן, היו קטעים בספר שהיה לי די משעמם, אבל אחר כך המתח תפס אותי ונהניתי מכל רגע.

472 יום.

472 יום ללא אמה ואחיה.

472 יום היא הייתה עם החוטף שלה.

פלורה, פלורנס דיין נחטפה מחוף הים שבו היא שהתה עם חברותיה ואף שתתה, כשהיא פוקחת את עיניה היא יודעת שהיא נמצאת בתוך תיבה. היא מנסה לצאת ואף לצעוק לעזרה, אך לא מצליחה לצאת ושום עזרה לא נראית בסביבה. היא בתוך תיבה, חושך, היא רעבה ולא יודעת מה לעשות, ומה החוטף רוצה ממנה.

אחרי 472 יום שבו היא הייתה עם החוטף, היא מוצאת את עצמה בבית החולים, אמרו לה שהחוטף, נהג המשאית שחטף אותה נהרג וכבר לא יכול לפגוע.
לוקח לפלורה זמן להיפתח ולספר את הסיפור שלה, לוקח לה זמן להתגבר על הטראומה שעברה ועם זאת, פלורה לוקחת את החוק לידיים. היא מתחילה לקחת שיעורי הישרדות, קרב מגע.

7 שנים אחרי, הבלשית די-די וארן פוגשת בפלורה לראשונה כאשר היא נמצאת במושב האחורי של מכונית המשטרה.
פלורה הרגה את דבון גולדינג, כשידיה אזוקות מאחורי גבה והיא ערומה.
לפלורה יש מניע אישי בנושא, ודי-די מתייחסת אליה כמו לפושעת. הרי היא בסך הכל הורידה חוטף אחד מהרשימה, ופלורה מנסה למצוא את סטייסי סאמרס שנעלמה ללא עקבות.

די-די וארן באה לדירה של פלורה אבל פלורה לא נמצאת ולבלשית יש תחושה רעה.

פלורה נעלמה מהדירה. די-די חוששת שהיא נחטפה ועם זאת היא יודעת שהיא תעשה הכל למצוא את פלורה גם עם זה להגיע למקומות אפלים בבוסטון.

בסך הכל, פלורה רוצה למצוא את סטייסי סאמרס ונחטפת, והבלשית מנסה למצוא את פלורה.

האם די-די תמצא את פלורה? ומה עם סטייסי?

אהבתי את האומץ והנחישות של פלורה, היא לא נותנת לעצמה מנוחה ועושה הכל כדי שיהיה לה יתרון על מי שחטף אותה.
הבלשית די-די וארן עצבנה אותי אותי בהתחלת הספר אבל לקראת האמצע והסוף התחלתי לחבב אותה.

ממליצה מאוד.

"הצדק היה איתו. הדירה נראתה כאילו לא באמת הופרעה, וזה היה אחד הדברים המטרידים יותר בסיטואציה. ובאמת, בהתחשב ביכולותיה של פלורה..." (עמ' 129).

מיכאלה/מירה מגן
Michaela/Mira Magen
עריכה: יגאל שוורץ.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018
318 עמ'.


"אל תערבי את אלוהים, צעקתי. ביום שצירפת את אלוהים למשפחה שלנו הבית שלנו נחרב. אבא ברח, את בגדת בו עם אלוהים ומרוב אלוהים שכחת שאת אמא לשתי ילדות, הכול שכחת. רק אַת ואלוהים, קמה איתו בבוקר ונכנסת איתו למיטה בלילה..." (עמ' 14).

ספר שנשאבתי לתוכו בזמן שקראתי אותו, ורק רציתי להמשיך ולקרוא עוד פרק ועוד פרק עד שנגמר.

הספר מתמקד ברונה, אחותה הקטנה של מיכאלה.
רונה היא אלכוהוליסטית, אין לה עתיד, בקושי סיימה תיכון ואת שאר חייה חייתה ברחוב, כעת חייה תלויים בעזרת אחותה הבכורה – מיכאלה.
החיים של רונה השתנו מאז שדודה חדווה החליטה שהיא צריכה ללמוד רחוק מהמשפחה, בפנימייה ואת מיכאלה השאירו בביתם.
רונה מגיעה לראשונה לביתה של אחותה כאשר היא מובלת על ידי השוטרים באישון לילה, ומשפחתה של מיכאלה מקבלת אותה.

חייהן של 2 האחיות השתנו כאשר אמן החליטה שהיא התאהבה באלוהים ולאחר מכן אושפזה במוסד "ארזים" – בית חולים לחולי נפש. במקביל ברח אביהן לאמריקה. מה שגרם לכך שהבנות היו בחסות שירותי הרווחה עד שדודה חדווה באה לאסוף אותן.
מיכאלה תמיד הייתה מושלמת לחדווה ותמיד היוותה דוגמה לרונה; צמות מושלמות, מנקה את הבלגן שרונה משאירה אחריה וכולי.
רונה לעומתה הייתה משועממת ותמיד עושה רעש ובלגן לחדווה, עד שהדודה שלה שלחה אותה לדרכה והשאירה אצלה את מיכאלה, האחות המושלמת.

רונה אשר מגיעה לתקופת גמילה אצל משפחת אחותה – מיכאלה – יועצת זוגית שיש לה קליניקה בביתה, בעלה הוא ערן להב - פסיכיאטר, ממש משפחה לתפארת. יש להם 4 ילדים.
רונה לא יודעת למה היא מכניסה את עצמה. רונה לא רוצה שום קשר רגשי, אפילו לא לילדיה של מיכאלה, אשר סקרנים לגביה.
רונה שוהה שלושה חודשים במסגרת אצל אחותה. מיכאלה מסדרת לרונה יחידת דיור בחצר, ואף עבודה בפיצוצייה, ליד דוכן פרחים בה היא מתחברת לחני גלדיולה בין אם היא רוצה או לא.

אמן של האחיות, סמדר, משוחררת מ"ארזים" ומצטרפת ליחידת הדיור עם רונה, מה שמשאיר את מיכאלה בשליטה מלאה בבית, או שכך זה רק נראה בבית?

אהבתי שהספר מתמקד בדמות שאין לה עתיד מצד אחד, אך מצד שני, היא מוצאת את הכוחות ומראה שיש לאן להתקדם. גם אם אבדה התקווה לעתיד, גם אם אין מסגרת, אולי יש תקווה לחיים טובים אף יותר.

זהו הספר הראשון שאני קוראת של מירה מגן, ונהניתי ממנו כל כך שהוא עושה לי חשק לקרוא עוד ספרים שלה.

ממליצה מאוד.

"את בבְּרוֹךְ גדול מיכאלה, מה יש להגיד. לא די שיש לך אחות בגמילה על הראש, עכשיו גם אמא שהיא לא בדיוק, עוד טרלללה לאוסף." (עמ' 69).

החוקים של מוזס/איימי הרמון
The Law of Moses/Amy Harmon
מאנגלית: עדי שניידר.
שנת הוצאה לאור של המקור, 2014
הוצאה: א(ה)בות הוצאת ספרים בע"מ, 2018
361 עמ'.


"את מסתובבת איתי כי את אוהבת להפר את החוקים – ואל תחשבי שאני לא יודע שלהורים שלך יש כמה חוקים בכל הנוגע אלינו..." (עמ' 87).

האמת, כמעט נטשתי את הספר כבר בתחילתו, אבל אז המשכתי והתאהבתי.
אהבתי מאוד את הדמות של מוזס, הנאבק בטירוף שיש לו בראש, ובסך הכל מנסה להיות בן אדם נורמלי, ללא בעיות.
הספר הזכיר לי סרט בשם "החוש השישי" בה הילד רואה ומדבר עם אנשים מתים.

מוזס ננטש במכבסה ע"י אימו בוואסט ואלי סיטי. אמא שלו הייתה מכורה לקראק ומוזה גודל בסופו של דבר על ידי קת'לין רייט, סבתא רבתא שלו.
תינוק הקראק עובר ממשפחה למשפחה עד שסבתא רבתא שלו היא זאת שלוקחת אותו לתמיד, על מנת לטפל בו ולהעניק לו את האהבה שהוא צריך.
מוזס חוזר לגור עם סבתו, באותו עיירה בה ג'ורג'יה גרה עם הוריה.
ביתה של ג'ורג'יה שימש כבית אומנה, ככה שהיא ידעה על הבעיות של הילדים שהגיעו, וגם ידעה על בעיותיו של מוזס.

מוזס רוצה להתרחק מג'ורג'יה, אך היא לא יכולה להתרחק ממנו, משהו מושך אותה אליו.
מוזס מציב חוקים, הוא לא רוצה שג'ורג'יה תיפגע ממנו, והוא לא יכול לשלוט בטירוף שיש לו בראש, הציורים שהוא מצייר כמעט בכל מקום, הגורמים לכעס ועצב לחלק מהאנשים בעיירה.

ג'ורג'יה מותקפת באזור המכלאות ברודיאו במחוז ג'ואב, מוזס הוא זה שבא לעזרתה, האביר על הסוס הלבן, הוא זה שדואג להחזיר אותה לביתה.
מתברר שזאת לא הייתה התקיפה הראשונה באיורם ולפניה נעלמו נערות צעירות ולא נודע לאן.

הכישרון של מוזס נודע כבר בהתחלת הספר, מוזס מצייר באומנות אנשים מתים ואף יודע גם מה הסיבה למותם. לאחר מותה של סבתא רבתא שלו, מוזס פשוט מאבד את שלוותו ונלקח לבית חולים מרוחק. אנשי העיירה מצידם שמחים כאשר הוא מורחק היות והנוכחות שלו בעיירה רק עצבנה אותם.

נכון, היה מתח מיני בהתחלת הספר בין ג'ורג'יה למוזס, אך יותר אהבתי את הסיפור של מוזס, והכישרון שאותו הוא נושא בלי יכולת לשלוט עליו.

זהו לא רק ספר אהבה אלא גם סיפור מתח. מאוד נהניתי לקרוא אותו.

ממליצה בחום רב.

"המים לבנים כאשר הם כועסים. הם אדומים כאשר השמש שוקעת. הם כחולים כאשר הם רגועים. הם שחורים כאשר הלילה יורד. הם צלולים כאשר הם נופלים." (עמ' 105).

ההיסטוריה העלובה של משפחת פסטרנק/דורון שנער
The Sordid History of the Pasternak History Family/Doron Shinar
עריכה: תמר ביאליק.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018
286 עמ'.


"היא אוחזת בידיה מידע לגבי הכיוון המדויק, כמו גם המרחק המדויק, לאוצר של סבא. זה היה הסוד, בה"א הידיעה. הסוד בעניין האוצר." (עמ' 17).

תקציר הספר משך אותי לקרוא, אבל בסופו של דבר התאכזבתי. נהניתי מאוד מהחצי הראשון של הספר, אבל החל מהחצי השני הוא התחיל להיות משעמם, היו קטעים שחזרו על עצמם, ההנאה שהפקתי מהתחלת הספר ירדה ככל שהמשכתי לקרוא, וכל מה שנשאר היה להגיע לחלק על האוצר.

משפחת פסטרנק, היא משפחה שלא מתפקדת כמו משפחה רגילה. סב המשפחה – פאבל, הוא הדון בבית הכלא, מי שתחת חסותו, מוגן כך שאפילו שערה לא נופלת מראשו.
מוישיק, בעלה של לאה פסטרנק, נכנס לכלא לתמיד לאחר שהוא הואשם ברצח והצטרף לאביו פאבל.
ללאה פסטרנק 3 ילדים, כל ילד הגיע מאבא אחר. זאביק הבכור, בריון, דינה היפה ודודי העורך דין של המשפחה. הרי לכל משפחת פשע יש עורך דין, ודודי הוא הבן החכם במשפחה.
סבא פאבל קורא לנכדיו, ולכל אחד בתורו הוא מוסר חלק מהחידה; איפה למצוא את האוצר.
לאה לא עבדה, בעלה ואבי בעלה היו בכלא. היא העדיפה לחיות בדוחק, והעדיפה שכולם יחשבו שהיא מסכנה על מנת לא לשלם קנס וכדומה. מצבה של לאה לא טוב, והיא לא יכולה להתנייד ולצאת מהבניין, מצבה הרפואי הביא אותה לידי מצב בו הדבר היחידי שאיתו היא מתניידת זה כסא הגלגלים, בו היא נעה בין חדר לחדר.
לאה שמרה מטבעות שקיבלה מיעקב שניידר, פאבל הוא זה ששידך ביניהם.
יעקב נהיה המאהב שלה.

1967, הימים הם ימי מלחמה. מלחמת "ששת הימים". העלילה מתרחשת בעיר תל אביב.
לא לכל משפחה יש טלפון, ואם צריך להתקשר למישהו באופן בהול, אז פונים לשכנים או למי שיש טלפון.
הספר מתחיל כאשר גברת לונגמאייר, רואה מהרחוב את שכנתה לאה נתלית מהחלון, חצי גוף בחוץ, גברת לונגמאייר מתקשרת קודם לבנקאי ואז מתקשרת לדודי, להגיד לו מה מצבה של לאה.
דודי מגיע עם אח מתלמד על מנת לטפל באימו, ומגלה דברים שהיא כתבה – "זו רשימת הדברים שאני שונאת".

אהבה לא היתה במשפחה בשום דרך.
במשפחה בה כל אחד שונא את השני, פאבל מנסה לאחד את נכדיו על מנת שהם יפענחו את כתב החידה יחדיו וככה יגיעו לפיתרון.

אחדות בין האחים זה חשוב, וזה הדבר הראשון שאהבתי בספר.
הדבר השני שאהבתי, זאת גברת לונגמאייר, כמה שהיא שכנה שפעילה מאוד בבניין, היא זאת שדואגת לדינה, בין אם זה אוכל או מקלחת חמה, או שהיא דואגת ללאה ותמיד שואלת לשלומה.

כמו שכתבתי למעלה, באתי עם ציפייה, התקציר של הספר על גב הכריכה משך אותי יותר מהכריכה עצמה. היו קטעים ששעממו אותי, הרגשתי שיש קטעים שחוזרים על עצמם, והיו קטעים שהצחיקו אותי מאוד כבר בהתחלת הספר, אבל בסופו של דבר התאכזבתי.

הקריאה לשיקולכם.

"אז ככה: זאביק נולד להיות בריון. דינה תביא חתן עשיר, איזה זקן בעל חנות להנעלה או לדברי סדקית, עדיף ברחוב ראשי, כמובן בעיר העברית הראשונה. ואני? אני נועדתי לפצח את הקודים הסודיים..." (עמ' 59).

וייט ריבר בוערת/ג'ון ורדון
White River Burning/John Verdon
מאנגלית: עידית שורר.
שנת הוצאה לאור של המקור, 2018
הוצאה: כתר ספרים, עברית הוצאה לאור, 2019
528 עמ', כולל: תודות.
סדרה: הספר השישי בסדרת "דייב גרני".


"... אני לא רוצה שתיתן לשיגעון שלך לכל מיני קצוות קטנטנים לעוות את המחשבה שלך וליצור בעיות עם משטרת וייט ריבר..." (עמ' 205-206).

במהלך קריאת הספר, נזכרתי בסדרה ישנה שמאוד אהבתי לראות.
הסדרה "קולומבו". המפקח קולומבו, שדמותו מגולמת על ידי פיטר פאלק. מפצח את החקירות שלו בדרך ייחודית, וכמובן שהיה לו גם את המשפט המפורסם – "רק עוד דבר אחד".

דייב גרני אכן הזכיר לי את קולומבו.

דייב גרני, בלש מצטיין ופנסיונר, באמתחותו היו לו הרבה הרשעות ברציחות, והוא נודע כבלש על.
דייב גר עם אשתו, מדלן בבית חווה מבודד בהרים בניו יורק.
דייב הוא אדם סקרן, אוהב לדעת את כל הפרטים הקטנים על מנת לראות את התמונה הגדולה, ורק אז הוא יידע איך לפעול ומי אשם ומי חף מפשע.

וייט ריבר בוערת, רצח של שוטר לבן במהלך הפגנה של הברית להגנת השחורים. יש חלק הטוענים שזה פעולת תגמול.
הפרקליט המחוזי שרידן קליין, מגיע לביתו של גרני במטרה לשכנע אותו להצטרף לחקירה ולהביא למעצר. המצב בוייט ריבר לא טוב, כמו פתיל של דינמיט שניצת ונמצא על סף פיצוץ.
גרני חוקר, גם אחרי שנודע לו משרידן מה קרה, דייב פותח את המחשב ומחליט לבדוק ברחבי האינטרנט מה קרה, תוך שהוא בורר בין הראיות, העדויות או אפילו הסרטונים שהועלו.
שרידן אומר לגרני שהוא מספח אותו לצוות החוקרים שלו במטרה לחקור ולמצוא מי רצח את השוטר.
גרני שמסופח לצוות החקירה, בודק מתחת לכל אבן, ושואל אפילו את השאלות הקטנות את המשטרה, כי יש משהו שלא מסתדר לו במהלך החקירה שהשוטרים עושים, ובמיוחד לגבי מעשיו של דל בקרט, מפקד המשטרה, כאילו הם הולכים אחרי כיוון אחד, ודבריו של גרני בכלל לא נוגעים אליהם. אפילו פרקליט המחוז מביט בו בספק, אבל דייב ממשיך בחקירה.
3 ימים אחרי, קליין מוריד אותו מהחקירה.

דייב ממשיך לחקור, לנסות לפתור את כל הקצוות שנשארו פתוחים.

חשבתי שאני יודעת מי הוא הרוצח, למרות שפסלתי על הדרך כמה חשודים, אבל אני אוהבת שיש הפתעות, וזה מה שטוב בספר מתח.
זהו הספר הראשון שאני קוראת של ג'ון ורדון, אך השישי בסדרת "דייב גרני".
אני בטוחה שיש לי על המדף כמה מהספרים, רק צריכה למצוא איפה הם במדף.

ממליצה מאוד.

"הוא חי בשלום עם המוניטין של הישגיו במשטרת ניו יורק, כי לפעמים היה לו ערך מעשי והוא פתח לפניו דלתות. אבל הוא גם הביך אותו." (עמ' 36).

הילדה והטרול/לוק פירסון
Hilda and the Troll/Luke Pearson
מאנגלית: אורנה כץ.
עריכה: רחלה זדבנק.
שנת הוצאה לאור של המקור, 2013
הוצאה: כתר ספרים, 2018
סדרה/טרילוגיה: הספר הראשון בסדרה "הילדה".
עמודים לא ממוספרים.


הבית של הילדה ממוקם במעבה היער אי-שם בסקנדינביה. הילדה גרה עם אמה.
הילדה אוהבת הרפתקאות, אוהבת לקרוא ספרים ולצייר.
בדפים הראשונים יש מפה גדולה המראה את ביתה של הילדה, את השממה, את ביתו של איש העץ ועוד.
כאשר היא שומעת ברדיו שיירד גשם בלילה, היא ישר שואלת את אמה אם היא יכולה לישון באוהל.
איש העץ נכנס לבית בלי סיבה הידועה להן, אך נראה שהוא נהנה להיות בביתן.
הילדה אוהבת להקשיב לגשם כאשר היא תחת בד של אוהל עבה, ובנובלה הגרפית מילות הגשם: טיף וטף מוזכרות לרוב. לאוהל נכנס חבר חדש ורטוב. מעין שילוב של שועל כחול וקרן צבי על ראשו, הילדה קוראת לו טויג.
בבוקר היא נכנסת לבית, ומספרת על החוויה הלא קלה שעברה בלילה בעקבות הגשם, אבל שום לא דבר לא עוצר בעדה להיות הרפתקנית, כי כאלו הם חייו של הרפתקן.
הילדה עולה לגבעה כדי לצייר סלעים. בדרכה לגבעה היא רואה את רוח ים, ואז נתקלת בסלע מוזר שנראה כמו... כמו... סלע טרול.

בשעות היום הוא נראה כמו סלע בעל צורה מעט משונה, אך עם רדת החשכה הוא לובש צורה של טרול חזק ואימתני. הילדה רוצה לצייר, וליתר בטיחות היא מבקשת מטויג שייקח את הפעמון ויתלה אותו על האף שלו, ככה אם הוא יזוז היא תשמע אותו.

זהו הספר הראשון בסדרה "הילדה", מאוד נהניתי מהאיורים היפים, הירידה לדברים הקטנים באיורים מאוד מורגשים, בין אם זה טפטוף טיפות הגשם, חריקת הדלת ועוד.
אפילו לא ידעתי שיש סדרה שמבוססת על ספריו של לוק פירסון בנטפליקס, אחרי שראיתי פרק מאוד נהניתי מהסדרה.

הספר מנוקד ומתאים לגילאי 7 ומעלה, לדעתי גם מבוגרים שאוהבים נובלה גרפית ייהנו ממנו.

בהחלט יש למה לצפות, מחכה לקרוא את הספר הבא בסדרה "הילדה וענק הלילה".

הכתר הארמני/מיכאל דרור
The Armenian Crown/Michael Dror
עריכה: לילי פרי.
הוצאה: טוטם ספרים, 2018
488 עמ', כולל: תודות.


"נוכח הסכנות בדרך, קשה להאמין שישרוד. כבודו זוכר ודאי מה קרה לשליחנו הקודם. כמה מזעזעת היתה הידיעה על גופתו ערופת הראש שנמצאה מחוץ לחומות עכו, ועד היום אין אנו יודעים בפקודת מי בוצע מעשה הרצח." (עמ' 53).

אני אוהבת לראות סרטים היסטוריים המתרחשים בארץ ישראל, מלחמות ומסעות צלב, כמו – "ממלכת גן עדן" שזה אחד הסרטים האהובים עלי.

עלילת הספר מתרחשת במאה ה-13. האוצר שכולם מחפשים הינו הכתר הארמני.
הקיסר הגרמני פרידריך הומלך כמלך ירושלים עם סיום מסע הצלב, והכתר הארמני נעלם בדרך לא דרך, אחרי הכל, האל עובד בדרכים מסתוריות כאשר לכל צד יש מטרה וכל אחד רוצה את הכתר לעצמו.
האח ברנארד מגלה דברים על חייו שהוא לא ידע מאב המנזר, הוא מגלה שהוא יתום, והוריו השאירו לו מתנה, בנוסף האח ברנארד אומר לו שהוא צריך לצאת לשליחות מיוחדת כאשר את פרטי משימתו הוא אמור לקבל מהארכיבישוף במיינץ. הדרג הבכיר ביותר בהיררכיה הכנסייתית מגלה עניין בברנארד היודע שפות חדשות ועתיקות ובתורת הרוקחות, וכן על סקרנותו בתורת האלכימיה.
בדרכו למיינץ, ברנארד פוגש בגמד בשם ארנולד ובאחותו הנראית כבת 15 בשם אורסולה, שניהם מנהלים תיאטרון בובות הנודדים ממקום למקום.
בינתיים, בסיציליה, פביאנה, בת הקיסר פרידריך, נשלחת על ידי אביה למצוא את הכתר הארמני, מלווה בשני שומרים. אביה שולח אותה לארץ הקודש.
הקיסר לא יודע במי לבטוח, מי מבין בניו יכול להיות מרגל של האפיפיור, ובתו היא הסיכוי הטוב ביותר למציאת הכתר.

לכל אחד מהדמויות יש מניע נסתר על מנת להגיע לארץ הקודש, על מי באמת ניתן לסמוך?

מי ימצא את הכתר הארמני?

הסופר נכנס יפה לתקופה. אמנם ההתחלה הייתה מעט מייגעת עם פרטים ומחשבותיהם של הדמויות, אולם מהרגע שהמתח והאקשן הורגשו בקריאה, דף אחר דף עברו במהירות על מנת לדעת איך סצנה אחת או שניים הסתיימו עד לקריאת הספר. לסוף הזה לא ציפיתי.

ממליצה מאוד.

"היא היתה המומה. האדם שאותו חשבה לידיד נפשה, התגלה כשקרן וכאויבה המר." (עמ' 178).

בת אודין/סירי פטרסן
Odinsbarn/Siri Pettersen
מנורווגית: יונתן בר.
שנת הוצאה לאור של המקור, 2013
הוצאה: סיאל הוצאה לאור, 2018
סדרה/טרילוגיה: הספר הראשון בטרילוגיית "טבעות העורבים".
560 עמ'.


"אך כעת זה לא היה משנה. הוא כבר לא היה פיון במשחקי המועצה. הוא מצא את מקומו. הוא כבר היה מת." (עמ' 31).

ספר פנטזיה שדי התבאסתי שנגמר מצד אחד, ומצד שני, אני שמחה שיש עוד 2 חלקים בטרילוגיה.

בתחילת הספר יש מפה, על מנת להכיר את האזורים שהסופרת כותבת עליהם כך שנוכל "לראות" תוך כדי קריאה ולחוות מה שהדמויות חוות.

12 מחוזות, 11 מהם בברית עם מנפלה, המחוז הבודד שואף לעצמאות. רבנהוב.

הירקה חסרת הזנב מגלה לראשונה בגיל 15 שהיא בת אודין; היא לא שייכת למקום שבו לכולם יש זנב. בת אודין היא רקב ומסוכנת, ומי שבא איתה במגע הופך גם הוא להיות רקב.
הירקה רחוקה מבני משפחתה הנמצאים אין שם, ולמצוא את שורשיה וכן את העוצמה שיש או אין לה לפני הטקס במנפלה.
היחיד שמפר את בדידותה הוא קורו, עורב יחיד אשר מציית לה וכן עוקב אחריה, ולכן לפעמים היא לא לבד. העורב נמצא שם בשבילה.
רימה אן-אלדרין בן ה-18 הוא הנער שיש לו עתיד במועצה, אך רימה בוחר בדרך אחרת, בדרך שבה הוא מפנה את גבו לעבר סבתו, אילומה שנמצאת במועצה.
במועצה יש 12 איש היושבים בה, וכל איש או אישה ממשיכים את השושלת של משפחתם. ממש כמו העתיד של משפחת אן-אלדרין.

הירקה ות'ורלד גרים באלבנהום, בצפון יימסלנדה. ת'ורלד הוא סוחר נודד אשר מצא את הירקה כשהייתה תינוקת ולימד אותה כבר מגיל קטן איך לטפל בחולים ואיך למצוא עשבי מרפא. כאשר אביה אומר לה לראשונה שהוא זה שגרם לצלקת בגבה ולא הזאבים, אבל מה שהוא אמר לה בהמשך מציב את חייה בסכנה. האנשים בעיירות יותר מפחדים מבת אודין והסומים יותר מהקולקגות.
הקולקגות הם שחורים, השומרים שנשלחים להרוג מטרות, ולא מפספסים שום מטרה.
העורבים נחשבים כקדושים, אסור להרוג אותם, וברגע שהגיע עורב למחוז אז יש סימן מהמועצה לגבי הטקס, ולכל איש במועצה יש סימן המוצרב לעורם בכף ידם – סמל העורב.

הירקה לומדת להילחם על חייה גם כאשר המועצה היא זאת שעוצרת אותה ביום הטקס באמצע הקציר.
האם היא סוף סוף יכולה לחבוק, לקבל עוצמה מהאדמה, רק מכיוון שהיא הרקב, בת אודין?
הירקה מסוכנת להם והם מפחדים ממנה, מלבד איש אחד במועצה שדווקא הוא זה שבא לעזרתה.

במי אפשר לבטוח כאשר כולם רוצים להרוג אותה?

הספר מומלץ לכל הגילאים, אוהבי פנטזיה יאהבו מאוד. לפי איך שהספר נגמר, אני מאוד מקווה שהספרים הבאים בטרילוגיה מתורגמים, כי אני רוצה לדעת מה קורה בהמשך.

"הירקה חשה שלווה בלתי צפויה. היא הייתה עייפה. משק כנפיים נשמע לפתע. עורב נחת לפניה. הוא הטה את ראשו ונעץ בה מבט לרגע..." (עמ' 43).