האיחוד האחרון של להקת "כוורת" לפני יותר משנה לווה באמירה שמבחינת החברים זהו סופו של עידן מסויים והם לא ישובו לאחד את הלהקה, בינינו זה עדיין לא אומר שכשהחברים ישובו לשתף פעולה זה עם זה ולהופיע על הבמה לא נוכל לשמוע עוד משירי הלהקה אבל כלהקה הם חשים שהם כבר עשו את שלהם.

עצוב או לא, איך אפשר להחיות את המעט שנשאר? אז ככה להקות התאגדו ביחד סביב פרוייקט של הקלטת שירי האלבום "סיפורי פוגי" שהוא ככל הנראה האלבום הכי משפיע של הלהקה, ובנוסף יצא מארז של "כוורת" בו באופן חסר תקדים אספו וערכו חומר של הלהקה עוד מימי הלהקה הצבאית בה התגלו ניצניה הראשונים. מה נותר עכשיו לעשות?

אם נותר בכלל. כן, מסתבר שבמסגרת "פרובוק" (הוצאת ספרים שהיא גם חנות ספרים) הועלתה הצעה נחמדה מאוד, והיא הספר הזה. 15 מאיירים, לקחו ואיירו משירי הלהקה. רעיון שמקובל בעולם במחווה ללהקות, להבדיל כמו "הביטלס". זכיתי לקבל את הספר במתנה, אחרי שעניתי עם עוד כ-50 גולשים, שהשיר של הלהקה הכי אהוב עליי הוא "ילד מזדקן". לצערי אין בספר איור לשיר הספציפי הזה, אבל הקו בין 15 האיורים שבו ברור לי והם למעט אולי "פה קבור הכלב" מהשירים השמחים שקיימים ברפרטואר הלהקה. אם יש משהו שלא ידעתי ולמדתי דרך הספר הוא שמנחם זילברמן זכרונו לברכה היה מעורב בכתיבת השיר "המגפיים של ברוך", האיור של מישל קישקה (המאייר המוכר לי אישית יותר מכולם) שנבחר לפתוח את הספר.

הספר הזה יפה לאספנים שבינינו, מעריצי הלהקה ולכאלה שישמחו לצרף דור חדש לאוהבי השירים שאחרי הכל רובנו גדלו עליהם. לדעתי מעבר לעובדה שחסרים עוד כמה שירים שיכלו לזכות גם הם לאיורים, הם ההסברים למה המאיירים בחרו באותם שירים, אני מניח שמסתתרת מאחורי כל בחירה סיפור אישי ומרתק לא רק שהיה יכול להיות בכך ספר עבה יותר אלא כזה עם ערך מוסף שכל מאייר זוכה בו להציג את עצמו בחשיפה קצרה מעבר ליצירה שלו. לדעתי פשוט לא חשבו על זה וזה אחד הדברים שחבל לי עליהם שלא הושקעה קצת יותר מחשבה בהוצאת הספר.

האיחוד האחרון של להקת "כוורת" לפני יותר משנה לווה באמירה שמבחינת החברים זהו סופו של עידן מסויים והם לא ישובו לאחד את הלהקה, בינינו זה עדיין לא אומר שכשהחברים ישובו לשתף פעולה זה עם זה ולהופיע על הבמה לא נוכל לשמוע עוד משירי הלהקה אבל כלהקה הם חשים שהם כבר עשו את שלהם.

עצוב או לא, איך אפשר להחיות את המעט שנשאר? אז ככה להקות התאגדו ביחד סביב פרוייקט של הקלטת שירי האלבום "סיפורי פוגי" שהוא ככל הנראה האלבום הכי משפיע של הלהקה, ובנוסף יצא מארז של "כוורת" בו באופן חסר תקדים אספו וערכו חומר של הלהקה עוד מימי הלהקה הצבאית בה התגלו ניצניה הראשונים. מה נותר עכשיו לעשות?

אם נותר בכלל. כן, מסתבר שבמסגרת "פרובוק" (הוצאת ספרים שהיא גם חנות ספרים) הועלתה הצעה נחמדה מאוד, והיא הספר הזה. 15 מאיירים, לקחו ואיירו משירי הלהקה. רעיון שמקובל בעולם במחווה ללהקות, להבדיל כמו "הביטלס". זכיתי לקבל את הספר במתנה, אחרי שעניתי עם עוד כ-50 גולשים, שהשיר של הלהקה הכי אהוב עליי הוא "ילד מזדקן". לצערי אין בספר איור לשיר הספציפי הזה, אבל הקו בין 15 האיורים שבו ברור לי והם למעט אולי "פה קבור הכלב" מהשירים השמחים שקיימים ברפרטואר הלהקה. אם יש משהו שלא ידעתי ולמדתי דרך הספר הוא שמנחם זילברמן זכרונו לברכה היה מעורב בכתיבת השיר "המגפיים של ברוך", האיור של מישל קישקה (המאייר המוכר לי אישית יותר מכולם) שנבחר לפתוח את הספר.

הספר הזה יפה לאספנים שבינינו, מעריצי הלהקה ולכאלה שישמחו לצרף דור חדש לאוהבי השירים שאחרי הכל רובנו גדלו עליהם. לדעתי מעבר לעובדה שחסרים עוד כמה שירים שיכלו לזכות גם הם לאיורים, הם ההסברים למה המאיירים בחרו באותם שירים, אני מניח שמסתתרת מאחורי כל בחירה סיפור אישי ומרתק לא רק שהיה יכול להיות בכך ספר עבה יותר אלא כזה עם ערך מוסף שכל מאייר זוכה בו להציג את עצמו בחשיפה קצרה מעבר ליצירה שלו. לדעתי פשוט לא חשבו על זה וזה אחד הדברים שחבל לי עליהם שלא הושקעה קצת יותר מחשבה בהוצאת הספר.