הובאה אל ליבנו שמה ושערורה שנהייתה בארץ איך בא אדם, אשר שמעו לא שמענו ואת משפחתו לא הכרנו, וההין לשלוח יד בגדולי קדושי ישראל, והוא כותבם בספרו בשמות לא היו להם, שמות מיני וודקה ומשקאות משכרים, והרי הוא מציגם ככלי ריק, וככחוכא ואיטלולה. והנה דרך זו, אשר לא שערוה אבותינו, הינה דרך נלוזה וגרועה היא ממושב לצים, והוא היפך מדעת התורה הק' ומחלל שם שמים ר"ל. לב כל יהודי באשר הוא מזדעזע בשמעו כל זאת. אוי לדור שכך עלתה בימיו כי יצא אדם בן בליעל, יהיר, עז פנים, ריק ופוחז, משולי המחנה ובא לחלל כרם בד"צ עדתנו החרדית יסודותה בהררי קודש.
וקמנו להציל נפשות שומרי אמוני ישראל התמימים לבל יפלו בפחת הנורא. אשר על כן הלכנו ובדקנו את פשר השמועה. ומצאנו אמת, כי ספר כזה קיים, ושמו "חידת סמירנוב" וכריכתו ירוקה, ודמויות אברכים ישרים ותמימים מצוירות על כריכתו. ולקחנו את הספר בשעה שאינה יום ואינה ליל, וכרכנוהו בכריכת ספרי קודש לבל יראו אנשים שאנו קוראין בו וילמדו חלילה. ומצאנו כי אכן נכון הדבר, צוחק בעל המחבר ספר על קהל חסידים וקדושים. אלא מאי? שלא רק חסידים וקדושים מופיעים בספרו. אלא גם חילוניים גמורים, וגויים. מהם שופטים, ועורכי דינים, ואף חברים ב"כנסת" וב"ממשלה" של המתקראת עצמה המדינה הציונית. והנה, כל כמה שצוחק ומלעיג אקוניס זה על אנ"ש, הרי הוא צוחק ומלעיג על ערכאותיהם, ושופטיהם, ובתי משפטם, ועורכי דינם. ואינו חוסך שבטו גם מהגויים ימ"ש שר"י.
ולא זו אף זו, שכותב הוא מוכשר, וקולמוסו נוטף מרגליות, ובוחר הוא שמות משמות שונים, עד כי פרץ שחוק מבין שפתותינו, ושמות פרקיו תאווה לעיניים ושפתיים יישקו. וכתיבתו נהירה, ובקיאותו במקורות אינה מועטה, והוא מבסס את כל עלילת ספרו על פירוש לתורה הקדושה. מפיץ זיו הדרו, מגלה מצפונים ממקורות נאמנים, על אדני פז מיוסדים, כולו מחמדים. ואם יש בו זעיר כאן שעיר שם, מקצת גנותם של חסידים, אין להאשימו על כך, ותינוק שנשבה הוא. ונברך את ה"ה יוסף (ספי) אקוניס) במילי דברכה, ויהיו ידיו עסוקות, ומילותיו פורחות, ויבורך בכל זמן ועידן ויזכה לשפע פרנסה, ולבנים זכרים, ולכל רב ומיטב, בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.