זהו סיפור שנארג מסיפורי קורבניות, כמו שטיח אפגאני רמוס ומרובב בבוץ. ילדה קטנה, נקרעת ממשפחתה ומאחיה האוהב.
אשה שמנווטת את חייה הקשים מתוך קנאה לאחותה היפה והמוצלחת ולילדים שהיא מגדלת, שאינם שלה.
גבר שנישא לאישה צעירה ממנו, אישה שאוחזת באורח חיים פתוח ומודרני, כותבת שירה, אוהבת אומנות, והיא נקרעת בין זהותה האפגאנית לצרפתית. גבר שנחלה קשות בעודו צעיר, מאבד את יכולותיו הפיזיות והמנטאליות ותוך כך מאבד את אשתו. אדם שמשמש בתפקיד נהג וטבח, מוותר על חייו ועל האפשרות להינשא כדי לטפל במעסיקו.
ילדה שגדלה להיות מדענית, אך חולה בדלקת פרקים ועברה נגזל ממנה. ילדה אפגאנית שנפגעה קשה במלחמה, ילדה אחרת, שחצי מפניה נתלשו בנשיכת כלב, איבדה צלם אנוש וננטשה על ידי אמה . ילד, שאביו ברון סמים, פושע מלחמה, והוא גדל בבדידות מזהירה בארמון גדול. פליטי מלחמה שעוקרים לפקיסטן וחוזרים לאפגניסטן, אבל צריכים להתעמת עם מי שגזל את אדמתם. איש שהיה פעם ילד, שאיבד את הדבר החשוב בחייו, מאבד בזיקנתו את מוחו לטובת האלצהיימר, ובתו מקדישה את חייה לטיפול בו.
כולם קורבנות מלחמה, קורבנות של חיים ושל דעיכה או מוות. מהם מקריבים את עצמם ומהם הוקרבו על ידי אחרים. ולמרות שהם קורבן הנסיבות הקשות של הארץ היפה, השסועה, הברברית והאכזרית הזאת, חוסייני לא מתאר את מוראות המלחמה, אלא את תוצאותיה, לא את הקרבות, אלא את הפציעות, לא את שנאת האדם והפוליטיקה השטנית, אלא את מי ששילם את המחיר.
כולם מעורבים באיזו תמונה כוללת שצייר חוסייני, הם אפילו לא חלקיו של איזה תצרף. ממרחק של דורות וממרחק גיאוגרפי, הם קשורים זה לזה בחבל דק, דק עד כדי כך, שנדמה כי חוסייני מספר על גיבור רק כדי לנטוש אותו למען גיבור אחר. בסיפור אחד הם גיבורים ראשיים, במשנהו הם גיבורים מדרגה שלישית, ולפעמים בחזקת ניצבים בלבד. הסיפור דואה כמו להקת ציפורים אל אפגניסטן, עובר לפאריז, חוזר לאפגניסטן, עף ליוון, ונוחת בארצות הברית. סיפורו של כל גיבור מתגלגל במהירות. שנים ארוכות מתוארות בשורות קצרות, חיים טעונים מוזכרים במשפט וחצי.
קוראים רבים אהבו פחות את ספרו הנוכחי. גם אני. אם רודף העפיפונים היה בחזקת הפתעה נפלאה, נסיקה של כשרון בלתי ידוע, של אקזוטיקה מרתקת, הרי שאלף שמשות קיבע אותו כאחד הסופרים המצוינים שכותבים היום. אבל קולות מן ההרים, אכזב. הכישרון עדיין נמצא, במלוא יופיו. כתיבה פיוטית, תובנות פסיכולוגיות עמוקות וסיפור שאינו משעמם לרגע. אבל כל סיפור יכול היה לשמש ספר בפני עצמו, ובמקום זה, הוא משרת סיפור גדול ומפוזר.
חוסייני עוסק בהתלבטויות מוסריות קשות. האם גדילה בסביבה ביולוגית לא תקינה ולא מספקת מבחינה תרבותית, עדיפה על מתן תנאים אופטימליים, הרחק מקרקע הגידול. דילמה שידענו גם פה בישראל בפרשת ברונה-קרוליין. האם נישואין שאין בהם אהבה מקנים רשות לעזיבת בן הזוג כשהוא חסר תפקוד. האם על רופא להציל אנשים פצועים בסוף העולם, או שהוא מחוייב לקהילה שלו, בבחינת עניי עירך קודמים. האם האהבה מקנה רשות לפגוע בקרוביך, אפילו אם הם פגעו בך באותה דרך. באיזו דרך עדיפה התנדבות של רופא באזורים מוכי מלחמה, על שהייה במחיצת אמו שלו בעת זקנתה. כמה מחייה צריכה בחורה צעירה להקריב כדי לטפל באביה, שאינו יודע ואינו יכול להכיר טובה.
לחוסייני אין תשובות וגם לנו לא. ולמרות פגמיו של הספר, כל היופי נמצא בו. אולי מפוזר במקצת, אבל ישנו, מצפה להיות מהודק יותר בספר הבא.