ביקורת ספרותית על קולות מן ההרים מאת חאלד חוסייני
ספר לא משהו

---

כל פעם אני נופל באותו פח.
קורא ראיון שהוא פירסום לקידום הספר, הסופר מתראיין על בעיות רגשיות, פילוסופיות בנושא ואז אני מפר הבטחה לעצמי שלא להתפתות ומזמין את הספר מהספריה ( מזל שאיני קונה ספרים, אלא רק לאחר שקראתי אותם ).
כזה המצב עם ספר זה.
"רודף העפיפונים" היה ספר בסדר או אפילו טוב כי הציג תקופה ואורח חיים לא מוכר ומעניןלמעט סיום הוליבודי מוזר.
בספר "אלף שמשות זוהרות" כבר מינון הסכרין עלה. בעקבותיו החלטתי להתייחס בזהירות לכתיבה של חאלד חוסייני.
בספר זה התחושה שלי כי התמצו כבר נושאי כתיבתו על אפגניסטן ויש מיחזור נושאים ,סביבה ואנשים.
הדבר הקשה יותר הוא התחושה שגם לסופר קצת נמאס מהכתיבה או ניתן להציג זאת קצת אחרת: היה לו בדל נושא, משפחה ענייה שמתפצלת כדי לקיים את עצמה ועוברת לעיר לגור בבית של משפחה עשירה.
עד כאן יש ענין כלשהו ורצף סיפורי.
אחר כך מופיעות דמויות שתפקידן להזיז את הסיפור, שטוחות ומעשיהם רדודים. משהו בנוסח : קמתי, אכלתי,הלכתי לבית ספר חזרתי , אכלתי צהריים וכו וכו.
זה אומנם מולבש על ארועים מודרניים, טאליבן,סיוע אמריקאי, מזרח מערב ושאר מיני תרגימא.
ולהקורא ינעם.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על קולות מן ההרים