ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 בדצמבר, 2014
ע"י Aililo
ע"י Aililo
קראתי אותו לפני שנה, ואני מוצאת את עצמי חושבת עליו לאחרונה המוון.
האמת היא, שבניגוד לספריים אחרים- זה היה בכלל הסרט שמשך אותי לספר הזה. משהו באווירה, בחוויה, בחברויות, במוזיקה- הכל התנגש ופגע בי בנקודה
מאוד מסויימת בחיים. והצעד הטבעי של זה היה להמשיך לקריאת הספר.
תראו, זה לא ספר מושלם. ההתחלה שלו כתובה בצורה מאוד מסויימת (כחלק מהעלילה) ומקשה על הרגע שבו אתה אמור להתחבר לספר. אבל אז,
מתבצע מעבר כל כך חלק וטבעי וכמעט לא מורגש לכתיבה ששואבת אותך פנימה ומחזירה אותך לשנים שישבת בתיכון עם חבורת החברים הקטנה
וההזויה שלך, ואהבתם מוזיקה שאף אחד לא אהב, ואמנים שאף אחד לא שמע ומשהו בחוויה שלכם הרגיש פשוט שונה מהחוויות של שאר האנשים
בתיכון. אבל לבסוף, אתה מגלה, בזכות הספר הזה- שזה בעצם לא כל כך שונה, והאמת שזה לגמרי בסדר. כי שישבתי וקראתי על צ׳ארלי ופטריק
וסאם הרגשתי שאני קוראת על החברים שלי מהתיכון, ועל הנושאים והעניינים והמסיבות והשטויותש שענייננו אותנו והעסיקו אותנו.
נכון, הספר לא מושלם. סאם היא מעין פנטזיה בלתי מושגת (אבל מושגת) ואידיאלית. אבל האמת שהיא אולי הדמות הכי פחות משמעותית מבחינתי
בספר. במיוחד בספר שיש בתוכו דמות כמו פטריק- על צדדיו האפלים יותר והאפלים פחות. אין לי מילה טובה יותר מלתאר אותו כמורכב ובאמת
מעניין. תיאור פשטני לדמות מקסימה.
אבל, יותר מכולם-צ׳ארלי. צ׳ארלי, צ׳ארלי, צ׳ארלי.
אז נכון, יש לו רגעים מעט אנמים. אבל הוא פשוט הסיבה המרכזית והעקרית למה הספר הזה תופס את הלב ומכווץ אותו. הראייה שלו, הכתיבה שלו, ההשקפה
שלו, הרגשות שלו-אולי זאת הסיבה ששנה אחרי אני מוצאת עצמי חושבת על הספר כל כך הרבה.
והסוף, ממש השורות האחרונות-נתנו לי את ההרגשה שכל המכתבים ללא נמען (ולמעשה כל הספר) בעצם נכתבו עבור הקורא, או במקרה
הזה- אני. והפנייה הזו בסוף ״אצלי עכשיו הכל בסדר, ואני מקווה שבקרוב-יהיה גם אצלך״ גורמת לך לסיים את הספר ולהרגיש הדהוד של
ספר שילך וימשיך ללכת איתך גם אחרי שנה.
אולי הקריאה בספר קשורה ברובה במקום בחיים שבו הוא תופס אותך. אותי הוא תפס בנקודה מאוד בפציפית ומיוחדת ואולי בגלל
הרגשתי את עצמי נשאבת לאווירה ולעומק שלו כל כך. אבל אולי עוד עשר שנים-הייתי מוצאת את עצמי מסתכלת עליו בצורה אחרת
לגמרי לעומת עכשיו.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת