ביקורת ספרותית על המיילדת מוונציה מאת רוברטה ריץ'
ספר לא משהו

---

כביכול יש פה סיפור טוב - מיילדת יהודיה במאה ה-16 בוונציה פועלת בניגוד לחוק כדי ליילד את אשתו של רוזן נוצרי, ובכסף ששולם לה היא מתכננת לפדות את חיי בעלה הסוחר שנשבה באי מלטה. אלא שבספרות רעיון טוב לא תמיד מספיק. הביצוע במקרה הזה רשלני למדי, וההתנהגות של הדמויות ממש לא אותנטית. למשל: מנהגי הצניעות בין גברים לנשים, בוודאי בקהילה היהודית אבל גם בזו הנוצרית, מתוארים באופן שמעיד על כך שלא נעשה כאן תחקיר רציני. בנוסף, פרטים שונים נזרקים לאוויר ונזנחים רגע אחרי זה בלי שום סיבה נראית לעין. מה הטעם, למשל, לציין כבר בפתיחה שהגיבורה נמצאת בנידתה, אם רגע אחרי זה היא יוצאת ללוות לידה ארוכה וקשה, ואין כל התייחסות לשאלה איך העובדה שהיא במחזור משפיעה עליה? למיטב ידיעתי, במאה ה-16 לא היו תחבושות היגייניות נוחות ואווריריות או טמפונים, אז איך היא בדיוק מסתדרת שם כל כך הרבה שעות כשברור שהיא לא זזה אפילו לרגע ממיטתה של היולדת? ואם כבר מדברים על היולדת - האם באמת ילדו בשכיבה במיטה במאה ה-16? אני לא מומחית בתחום, אבל חיפוש בגוגל לימד אותי שנשים ילדו בכריעה לכל הפחות עד המאה ה-18 (ואם יש מיילדות בקהל אשמח אם תתקנו אותי פה בתגובות). יש עוד המון דברים מהסוג הזה, אבל נראה לי שהבנתם את הרעיון. בקיצור: תחקיר חובבני, כתיבה פשטנית. בונוס: הטעיית הציבור ממש, גם בתקציר שעל גב הספר וגם בהשוואה התמוהה לספר המיתולוגי האוהל האדום.

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על המיילדת מוונציה