כריכה
התלבטתי אם להביא את הספר הביתה, בגלל תמונת הגב החשוף על הכריכה. מלבד חוסר הנאותות בדבר, הרי שכריכות מהסוג הזה מרמזות על ספרות מסוגת הרומן הרומנטי הזול, זה שלא תמיד שווה לקריאה. אבל היו כאן המלצות באתר. מה שלא אומר כלום, ובכל זאת לקחתי אותו.

כריכה אחורית
לאחר הכריכה הקדמית יש לבחון את הכריכה האחורית. הנה ציטוט מתוכה: "ריץ היתה עורכת דין במשך 26 שנה וקודם לכן הייתה אחות בבית חולים. היום היא מחלקת את חייה בין מקסיקו שם היא מגדלת סחלבי וניל, ולבין ונקובר שם היא משתדלת לא להירטב מהגשם (היא נולדה בינואר באזור מושלג, כך שהיא לא ממש אוהבת חורף)."
סוף ציטוט.
על כך נותר לי לשאול: מה?
וביתר אריכות: מי הם האנשים שכותבים את הכריכות האחוריות לספרים, ואילו תסכולים הם פורקים בכתיבה שלהם?

היסטוריה
ונקודה נוספת נוגעת לאחת הסקירות שקראתי כאן. הסקירה כינתה את הספר "ספר שואה". מן הסתם כי חלק ניכר מהעלילה מתרחש בגטו, והמילה גטו מזכירה את השואה. זה לא עוזר שעל הכריכה (הקדמית) כתוב "המאה השש עשרה", וגם לא שבראש כל פרק כתובה שנת ההתרחשות - 1575.
אז הנה קצת היסטוריה לידע כללי:
"בראשית העת החדשה, בשנת 1516, הקצו שלטונות ונציה אזור מוקף חומה ותעלות מים בעיר למגוריה של הקהילה היהודית, בקרבת בית היציקה החדש (באיטלקית: ghetto nuovo). ה"גטו נואובו", ובקיצור גטו, הפך להיות שמה של השכונה היהודית, ולימים הפך גטו להיות השם המקובל לכל רובעי היהודים באירופה.
(מתוך ויקיפדיה העברית, הערך "גטו").

תכל'ס
במסגרת ז'אנר הרומן הרומנטי יש שני נאהבים שהגורל מפגיש אותם, ואז באכזריותו מפריד ביניהם, והם מתגברים על רוב תלאות, ובסופו של דבר לשמחת ההפי אנד מתאחדים, בחתונה חוקית או לא, עם ילד משותף או לא, ובכל מקרה בהפלי אבר אפטר (או שלא, אבל על זה הספר כבר לא מספר). גם כאן, כמיטב הז'אנר יש זוג כזה. במפתיע הם נשואים זה לזה בתחילת הסיפור. ובכל זאת הם אוהבים. גורל אכזר שלח אותו לסוחרי עבדים במלטה, ואותה השאיר בגטו להתמודד מול צרות ואיומים. לשניהם קשה מאוד, לשניהם יש פיתויי בגידה חריפים, והעלילה מלאת מתח ותפניות עד הסוף הטוב.
הייחודיות של הספר נעוצה בזמן ובמקום, בבחירת יהדותם של הגיבורים, ובתחקיר נאה וכמעט מקיף שעשתה המחברת. יש קצת יותר מדי עיגולי פינות במסגרת ביטויי האלימות הראויים לתקופת האינקויזציה, ויש תחושה שלעיתים הדברים מסתדרים קצת יותר מדי טוב, אבל הספר כתוב היטב, זורם, מלא עניין, שלא לומר מתח, עד סופו, ובעיני מומלץ לקריאה.

אם הייתי צריכה לסכם את הספר הזה במילה אחת היא הייתה בורות. אני ממש מתביישת בשביל רוברטה ריץ' על כך שהיא פרסמה את הספר הזה. אין לה מושג בקשר לכל כך הרבה דברים שהיא התיימרה לכתוב עליהם, כמו היחס של אדם דתי לאלוקות - ולא משנה במה הוא מאמין, לא כל שכן על יהדות. הרגשתי ממש זלזול מהדרך שהיא בחרה לעוות דברים לפי מה שנראה לה מתאים לסיפור. אלה לא היו סילופים בקשר לסודות קבלה או מדרשים עמוקים - אלא בנוגע לעובדות בסיסיות ויסודיות. מעבר לעבודה הגרועה שלה בעיצוב הדמויות, גם תכנון העלילה וחלוקת תשומת הלב לפרטים היתה לוקה בחסר. היא בזבזה הרבה זמן על דמויות ומקומות שלא יצא מהם שום דבר, וקיצרה בדברים שזה היה רלוונטי ונחוץ.

חבל להשקיע עוד מילים על ספר רדוד, פוגעני ומרושל. לא מומלץ.

התקופה: המאה ה 16
המיקום: ונציה וגם מלטה
הדמות הראשית היא חנה, מיילדת יהודיה שבעלה נפל בשבי.
תיאור הגטו היהודי, תיאור שוק העבדים, הסיפור עצמו..
הכל היה לי מושלם!
אחד הספרים שקראתי הכי מהר.
וכעת אני בחלק השני "המיילדת מן ההרמון".

אני אוהבת להתפלש בתוך רומנים היסטוריים גם אם באותו רומן ישנם אי-דיוקים. על אי דיוקים אני סולחת מראש, כי אלה אותן עובדות היסטוריות, אשר גורמות לי לעיין במקורות שעומדים לרשותי.
"המיילדת מוונציה" הוא בדיוק כזה!
הספר הזה מכיל רומן על אישה אחת, דעתנית ועקשנית כאחד.
זהו סיפור על מיילדת יהודייה מוונציה הרומנטית והמדהימה של היום, המכריע בין גורלה, גורלו של היהודים בגטו וחייו של תינוק אחד!
השנה היא 1575 בגטו נואובו בוונציה, בצל הטענה שהיהודים הם אלה שרצחו את ישו. היהודים היו שעיר לעזאזל של כל העולם הנוצרי, ובאותה עת ונגזרו עליהם גזרות רבות בכל אירופה.
חנה לוי התגוררה בגטו נואובו בוונציה בגפה, כאשר בעלה אייזיק לוי נשבה במלטה. אייזיק הימר כנגד הגורל והסתבך בהלוואה גדולה שברווחיה, היה אמור לרכוש תבלינים ולמוכרם בוונציה, אבל הגורל רצה אחרת. הוא לא לקח בחשבון שספינתו תותקף, ושכירי חרב של אבירי מלטה יחטפו אותה.
באותו לילה של שנת 1575 פנו שלושה גברים לבניין של חנה לוי בגטו, והתדפקו על דלתה. אחד מהם היה הרב אברהם, הרוזן קונטה פאולו די פידובאני ואחיו ג'קופו. כל בקשתו של הרוזן קונטה פאולו, לסייע לאשתו המתקשה ללדת ומתייסרת בצירי לידה זמן רב. אבל זה לא דבר מובן מאליו באותה תקופה... ציטוט עמוד 11: "אבל כמו שהסברתי לרוזן, אמר הרב, "מה שהוא מבקש אינו אפשרי. אסור לך לסייע לנשים נוצריות בעת לידתן". רק ביום ראשון שעבר נאם הנזיר הדומיניקאני פרא ברטולומה בפיאצה סן מרקו והוקיע בחריפות את הנוצרים שמקבלים טיפול רפואי מידי יהודים, מידי "אויבי הצלב", כלשונו."
למרות האיסור המפורש חנה לוי לוקחת את הגורל לידיה. ציטוט עמוד 15: "הרב רכן לעברה ואמר ביידיש, "זה מה שאת רוצה, חנה'לה?" ... שישליכו את גופתך מאיזו סירה באמצע הלילה אל המים בחלק של הלגונה שאסור לדוג בו ואסור לאיש לשאוב ממנו מי שתייה?" אישה זהירה ונבונה לא הייתה עונה, אבל חנה לא יכלה לעצור בלשונה. "האם סבלה של אישה נוצרייה שונה מסבלה של יהודייה?"
חנה לוי מחליטה להמרות את פי הרב. היא מנצלת את המומנטום ומתנה את הסיוע. חנה לוי מבקשת מהרוזן סכום הזוי של 200 דוקאטים, שבעזרתם תוכל לשלם דמי כופר, ולשחרר את בעלה השבוי מאבירי מלטה.
גם בספור הזה הקורא פוגש עולם אכזר, של עד כמה הנשים היו באותה עת, מכונה לייצור ילדים ועל חשיבותם של "היורשים". ראו מה אומר הרוזן לחנה לוי לאחר הסכמתה... ציטוט עמוד 23: "... אני בטוח יקירתי. כמו רוב הגברים, אני לא יודע כלום על הדרכים שבהן ילדים באים לעולם. אבל שימי לב לדבריי: אם את חייבת לבחור בין חיי אשתי לחיי ילדי, הצילי את הילד". ... "אני אוהב את לוצ'יה, אבל לפי תנאי הצוואה של אבי אני חייב להביא לעולם יורש לפני שימלאו לי חמישים. אם לא, תעבור אחוזת המשפחה מידי לידי אחי ג'קופו. יום הולדתי החמישים יחול בחודש הבא."
קטע קשה שהופך את הקרביים הינו תיאור הלידה. הסופרת לא חסכה בתיאורים מפורטים ומזעזעים מעוררי בחילה. בפרק הזה, היה קשה לי ואני מודה שאחרי קריאתו, נאלצתי לנשום עמוק וליטול הפוגה קצרה עד לפרק הבא אחריו.
רוברטה ריץ' מצליחה להטעים לקורא את ההיסטוריה של המאה ה-16: עושר, עוני, חיי היהודים הצפופים בגטו, הארמונות המפוארים והזרועים באבני שיש וזהב של עשירי העם. היא לא פסחה על חיי המסחר ומנהגיו, העבדות, העינויים, והסחר בבני אדם, לצד מנהגים נוצריים ויהודים, שלטון האבירים במלטה, האינקוויזיציה, נוצרים קנאים, שודדים, בצע כסף, מגיפות והרבה סצנות ותמונות אפורות לצד תעלות וונציה המצחינים של אז.
לדוגמא: אחיו של הרוזן קונטה פאולו די פידובאני לא מהסס להזכיר לחנה לוי מה מוצאה. ציטוט עמוד 119: "ומה, אמור לי בטובך, אנחנו מגישים היום לאורחתנו היהודייה הנכבדה? הרי זו סוגיה קשה של נימוסים והליכות, מאחר שנוצרים אינם אוכלים בחברת יהודים, ומשרתים אינם אוכלים בחברת בני אצולה."
מבנה הספר מרתק עם קורטוב של מתח. הקריאה בו זורמת ועוקבת לסירוגין בין תלאותיה של חנה בוונציה ואייזיק במלטה. בנובלה הזו יש טכניקת כתיבה מסקרנת ומרתקת, לצד דיאלוגים שנונים ומשופעים במידע היסטורי ששואבים את הקורא פנימה.
אין בסיפור הזה שפע של דמויות , מאידך גיסא לכל דמות יש את הגוון המעניין שלה.
הסקרנים ישאלו האם חנה הצליחה ליילד את לוצ'יה? האם התינוק שרד? האם אייזיק הצליח להחזיק מעמד בשבי במלטה? האם חנה הצליחה להציל את אייזיק מאבירי מלטה? רוצים תשובות-תקראו!
אהבתי את הכריכה והיא מזכירה תמונה שיש בביתי. גבה של האישה המצולמת על רקע הגונדולות של וונציה, מזמינות את הקורא לתוך הסיפור הנפלא הזה.
בסיכומו של דבר זהו ספר היסטורי, עוצמתי, טבול באהבת אמת ומרגש, שנקרא בנשימה אחת ומותיר סקרנות להמשך.
אני התענגתי וממליצה בחום. יופי של ספר אל תדלגו עליו! כסרט- הוא בהחלט יכול להיות שובר קופות לאוהבי הז'אנר.
לי יניני

המיילדת מונציה-כשראיתי את כריכת הספר ואת שמו,חשבתי שמדובר בדרמה צבעונית בסגנון הטלנובלות... אין ספק שמדובר בדרמה של היהודים בכלל ושל המיילדת והדמויות בספר בפרט -בספר הזה בכל אופן. לצד הסיפור הפרטי מגוללים בספר את הסיפור הלא נגמר של רדיפות ושנאת היהודים בכל מקום ובכל זמן בהיסטוריה. נדהמתי לשמוע את הפרטים המזוויעים לגבי רדיפת היהודית ע׳י הנוצרים דווקא,כשעיר לעזאזל הנמצא אשם בכל דבר שלילי הקורה בסביבתו. לצד זה סיפור יפיפה על הניצוץ היהודי הקיים מאז ומעולם בכל יהודי ולא מאפשר לו להסיט מבטו מסבל של האחר, ולסייע ככל שניתן עד כדי סיכון עצמו ועמו. גרעין הסיפור יפה אך מעבר לכך הוא רקום בצורה יפיפיה ושובת לב , מתאר את תלאות המיילדת- יהודיה צעירה מן הגטו בונציה, המקבלת לילה אחד החלטה המשנה את חייה, וכיצד -בעזרת תושיה וחכמת חיים שרכשה בעל כורחה על אף גילה הצעיר, מצליחה לעבור ולשרוד את השלכות החלטתה הגורלית. האמת שציפיתי לסוף הרבה יותר יצירתי.. אבל בכל זאת ממליצה מאוד. קראתי אותו תוך 48 שעות , בשקיקה

את הספר רכשתי כמתנה עבור חברה לעבודה, בחנות הספרים, לאחר המלצתה של המוכרת. הספר כל כך סקרן אותי, הייתי חייבת לרכושו גם עבורי. המתנתי לתגובתה של חברתי לקריאת הספר. משתגובתה של חברתי בוששה להגיע, החלטתי להעיז ולקרוא לפניה.
מה אומר לכם, סיימתי אותו ביום וחצי. אמנם הוא אינו יצירת מופת, אך העלילה מרתקת, ומשלבת בתוכה תיאורי נוף, ארכיטקטורה, צלילים, ריחות ואת הווי החיים באותה תקופה, שנת 1575. הווי החיים היהודי והווי החיים הנוצרי. מסתבר לפי הקריאה, כי אמונות טפלות היו קיימות גם בקרב הנוצרים, ולא רק בקרב היהודים.
הרומן גרם לי לעיין במקורות, כדי לרענן ולנער את האבק ממדפי הזכרון, לגבי ונציה בימי הביניים. כמו כן הייתי חייבת לחפש במקורות את האתרים המדוברים. מקומות ואתרים מלבד השם, לאחר מספר שנים, אינם אומרים לי דבר ואני חייבת לרענן את זכרוני לגבי מראה המקומות.
מקריאת הפרק הראשון הנך נכנס לאווירה, והמתח מתחיל. העלילה תמיד משלבת דיאלוג בין יהודים לגויים בכל פרק. כך שבכל פרק אנו זוכים לחוכמה ולהומור היהודי. מצד שני, לעתים "זוכים" בהערות לא אוהדות ליהודים מצד הגויים, האופייניות באותה תקופה.
חנה מיילדת יהודיה, אשה נועזת כישרונית ודעתנית, אשר חיה בגטו נואבו (הגטו החדש) בוונציה בשנת 1575. שמעה נודע למרחוק בקרב כל הקהילה בונציה, למרות שיילדה רק נשים יהודיות.
הרוזן מגיע אליה עם אחיו בלווית הרב, אל דירתה הדלה והמצחינה. מתחנן ומבקש כי תיילד את אשתו לו'ציה, לאחר שזו כבר חלשה, חולה , סובלת כיומיים עם צירים והמיילדת הנוצריה אינה מצליחה ל"שכנע" את התינוק לצאת. מלבד זאת קיימת הנחיה של האפיפיור האוסרת לנוצרים להשתמש בשרותי רפואה יהודיים. הרב אוסר עליה להיעתר לבקשתו של הרוזן, מפחד שאם התינוק או האמא ימותו, כל איש ואישה וילד בגטו ישלמו את המחיר ולא רק חנה.
בדיאלוג הזה עם חנה, אומר ג'קופו (אחיו של הרוזן) "הריח בחדר הזה גורם לי בחילה. פאולו, הגיע הזמן לסיים את הפרשה הזאת. תציע לה כסף. זה הדבר היחיד שיהודים מבינים."
אך חנה, בעלה אייזק, נשבה כעבד בידי מסדר אבירי מלטה. אך הוועד לפדיון שבויים, לא הצליח לממן את דמי הכופר - מאתיים דוקאטים. הרבי אוסר עליה ללכת, אך היא בשלה מחליטה להציל את בעלה.
הספר רווי בדיאלוגים שווי לב ואנושיים, המשלבים את ההיסטוריה וההווי באותה תקופה. המגפה השחורה, אינקוויזיציה, מסדר העשרה, שודדי ים, מסחר , מלווים בריבית, אהבה, רצח, עבדות. כמו כן קיימות תפניות בעלילה, כך שמתח נשמר לאורך כל הספר.
מתח והנאה מובטחת.
מומלץ בחום.

על רקע מלחמת העולם השניה??? אני לא יודעת מי החליט לכתוב ככה בסימניה אבל אני ממש מקווה שיתקנו את זה מהר!
רק בגלל שכתובה המילה גטו??
בכל מקרה הסיפור הוא סיפור יפה על מיילדת יהודיה בגטו וונציה של המאה ה -16 שבתחילת הספר נאלצת לקבל החלטה באם לילד תינוק נוצרי של רוזן חשוב ובעל השפעה שיכול לעזור לה לשחרר את בעלה משבי העבדות אבל יחד עם זאת לסכן את כל תושבי הגטו ולהמרות את הוראת הרב שלה.

ההחלטה שהיא מקבלת גורמת לתפנית בחייה ומכאן בעצם הסיפור מתחיל...
הספר זורם בקצב הנכון ואולי אפילו מהר מידי... היו קטעים שהרגשתי שהעמודים רצים לי מהר והסיפור רחוק מלקבל תחושה של סיום.
זאת הרגשה נדירה בקריאת ספר כי לרוב העמודים רבים יותר ביחס להתקדמות העלילה.
הסיפור עובר לסירוגין בין חייה של חנה ומה שעובר עליה מרגע קבלת ההחלטה ובין חייה של בעלה שנלקח בשבי ונמכר לעבדות.
שני הסיפורים מעניינים וכתובים יפה באותה מידה. אף אחד לא מאפיל על השני והספר מסתיים עם קריצה כבר לספר ההמשך "המיילדת מההרמון".

ביקרתי בוונציה לפני כמה שנים ומאוד מאוד אהבתי אותה. התיאורים בספר ממש החזירו אותי לשם והרגשתי את הלחות והמליחות של המים באפי במהלך הקריאה.
מומלץ ויפה

הסיפור הוא על מיילדת יהודיה בונציה במאה ה-16 שמיילדת תינוק נוצרי (למרות שאסור לה..) על מנת לשחרר את בעלה מהשבי... ומשם כל העניינים מתחילים להסתבך.

ספר מצויין.. כתיבה טובה. פשוט זרם לי הקריאה לאורך כל הספר. תקופה מעניינת. סיפור חמוד.
מומלץ!

חנה ואיזק זוג יהודים מתגוררים בגטו בוונציה.
חנה מיילדת מוכשרת ששמה הולך לפניה.
רוזן עשיר מבקש את עזרתה של חנה ליילד את אישתו שנמצאת במצב קשה. רב הקהילה אינו מתיר לחנה לבצע את המשימה וליילד נוצריה. חנה מסכנת את יהודי הגטו ויוצאת עם הרוזן ליילד את רעייתו. תמורת עבודתה כמיילדת מבקשת חנה תשלום כספי (דוקטים).
חנה מצילה את רעייתו של הרוזן וזוכה בתשלום הדוקטים בהם תוכל לפדות את בעלה איזק השבוי לאחר שנשדד כסוחר. חנה מאויימת על ידי האחים של הרוזן ניקולו וג'קופו. מחוסר ברירה היא רוצחת את ניקולו בעת שהוא חוטף את אחיינו ומנסה לשחוט את העולל כדי לזכות בירושה.
הסופרת לא חסכה בתיאורי הגטו הקשים, המגפות, הזוהמה, הליכלוך, העוני והדלות.
לא אספר את סופו של הספר כדי לא לקלקל לכם את הקריאה.
העלילה כואבת וסוחפת. ממליצה בחום.