ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בדצמבר, 2014
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
אני אוהבת להתפלש בתוך רומנים היסטוריים גם אם באותו רומן ישנם אי-דיוקים. על אי דיוקים אני סולחת מראש, כי אלה אותן עובדות היסטוריות, אשר גורמות לי לעיין במקורות שעומדים לרשותי.
"המיילדת מוונציה" הוא בדיוק כזה!
הספר הזה מכיל רומן על אישה אחת, דעתנית ועקשנית כאחד.
זהו סיפור על מיילדת יהודייה מוונציה הרומנטית והמדהימה של היום, המכריע בין גורלה, גורלו של היהודים בגטו וחייו של תינוק אחד!
השנה היא 1575 בגטו נואובו בוונציה, בצל הטענה שהיהודים הם אלה שרצחו את ישו. היהודים היו שעיר לעזאזל של כל העולם הנוצרי, ובאותה עת ונגזרו עליהם גזרות רבות בכל אירופה.
חנה לוי התגוררה בגטו נואובו בוונציה בגפה, כאשר בעלה אייזיק לוי נשבה במלטה. אייזיק הימר כנגד הגורל והסתבך בהלוואה גדולה שברווחיה, היה אמור לרכוש תבלינים ולמוכרם בוונציה, אבל הגורל רצה אחרת. הוא לא לקח בחשבון שספינתו תותקף, ושכירי חרב של אבירי מלטה יחטפו אותה.
באותו לילה של שנת 1575 פנו שלושה גברים לבניין של חנה לוי בגטו, והתדפקו על דלתה. אחד מהם היה הרב אברהם, הרוזן קונטה פאולו די פידובאני ואחיו ג'קופו. כל בקשתו של הרוזן קונטה פאולו, לסייע לאשתו המתקשה ללדת ומתייסרת בצירי לידה זמן רב. אבל זה לא דבר מובן מאליו באותה תקופה... ציטוט עמוד 11: "אבל כמו שהסברתי לרוזן, אמר הרב, "מה שהוא מבקש אינו אפשרי. אסור לך לסייע לנשים נוצריות בעת לידתן". רק ביום ראשון שעבר נאם הנזיר הדומיניקאני פרא ברטולומה בפיאצה סן מרקו והוקיע בחריפות את הנוצרים שמקבלים טיפול רפואי מידי יהודים, מידי "אויבי הצלב", כלשונו."
למרות האיסור המפורש חנה לוי לוקחת את הגורל לידיה. ציטוט עמוד 15: "הרב רכן לעברה ואמר ביידיש, "זה מה שאת רוצה, חנה'לה?" ... שישליכו את גופתך מאיזו סירה באמצע הלילה אל המים בחלק של הלגונה שאסור לדוג בו ואסור לאיש לשאוב ממנו מי שתייה?" אישה זהירה ונבונה לא הייתה עונה, אבל חנה לא יכלה לעצור בלשונה. "האם סבלה של אישה נוצרייה שונה מסבלה של יהודייה?"
חנה לוי מחליטה להמרות את פי הרב. היא מנצלת את המומנטום ומתנה את הסיוע. חנה לוי מבקשת מהרוזן סכום הזוי של 200 דוקאטים, שבעזרתם תוכל לשלם דמי כופר, ולשחרר את בעלה השבוי מאבירי מלטה.
גם בספור הזה הקורא פוגש עולם אכזר, של עד כמה הנשים היו באותה עת, מכונה לייצור ילדים ועל חשיבותם של "היורשים". ראו מה אומר הרוזן לחנה לוי לאחר הסכמתה... ציטוט עמוד 23: "... אני בטוח יקירתי. כמו רוב הגברים, אני לא יודע כלום על הדרכים שבהן ילדים באים לעולם. אבל שימי לב לדבריי: אם את חייבת לבחור בין חיי אשתי לחיי ילדי, הצילי את הילד". ... "אני אוהב את לוצ'יה, אבל לפי תנאי הצוואה של אבי אני חייב להביא לעולם יורש לפני שימלאו לי חמישים. אם לא, תעבור אחוזת המשפחה מידי לידי אחי ג'קופו. יום הולדתי החמישים יחול בחודש הבא."
קטע קשה שהופך את הקרביים הינו תיאור הלידה. הסופרת לא חסכה בתיאורים מפורטים ומזעזעים מעוררי בחילה. בפרק הזה, היה קשה לי ואני מודה שאחרי קריאתו, נאלצתי לנשום עמוק וליטול הפוגה קצרה עד לפרק הבא אחריו.
רוברטה ריץ' מצליחה להטעים לקורא את ההיסטוריה של המאה ה-16: עושר, עוני, חיי היהודים הצפופים בגטו, הארמונות המפוארים והזרועים באבני שיש וזהב של עשירי העם. היא לא פסחה על חיי המסחר ומנהגיו, העבדות, העינויים, והסחר בבני אדם, לצד מנהגים נוצריים ויהודים, שלטון האבירים במלטה, האינקוויזיציה, נוצרים קנאים, שודדים, בצע כסף, מגיפות והרבה סצנות ותמונות אפורות לצד תעלות וונציה המצחינים של אז.
לדוגמא: אחיו של הרוזן קונטה פאולו די פידובאני לא מהסס להזכיר לחנה לוי מה מוצאה. ציטוט עמוד 119: "ומה, אמור לי בטובך, אנחנו מגישים היום לאורחתנו היהודייה הנכבדה? הרי זו סוגיה קשה של נימוסים והליכות, מאחר שנוצרים אינם אוכלים בחברת יהודים, ומשרתים אינם אוכלים בחברת בני אצולה."
מבנה הספר מרתק עם קורטוב של מתח. הקריאה בו זורמת ועוקבת לסירוגין בין תלאותיה של חנה בוונציה ואייזיק במלטה. בנובלה הזו יש טכניקת כתיבה מסקרנת ומרתקת, לצד דיאלוגים שנונים ומשופעים במידע היסטורי ששואבים את הקורא פנימה.
אין בסיפור הזה שפע של דמויות , מאידך גיסא לכל דמות יש את הגוון המעניין שלה.
הסקרנים ישאלו האם חנה הצליחה ליילד את לוצ'יה? האם התינוק שרד? האם אייזיק הצליח להחזיק מעמד בשבי במלטה? האם חנה הצליחה להציל את אייזיק מאבירי מלטה? רוצים תשובות-תקראו!
אהבתי את הכריכה והיא מזכירה תמונה שיש בביתי. גבה של האישה המצולמת על רקע הגונדולות של וונציה, מזמינות את הקורא לתוך הסיפור הנפלא הזה.
בסיכומו של דבר זהו ספר היסטורי, עוצמתי, טבול באהבת אמת ומרגש, שנקרא בנשימה אחת ומותיר סקרנות להמשך.
אני התענגתי וממליצה בחום. יופי של ספר אל תדלגו עליו! כסרט- הוא בהחלט יכול להיות שובר קופות לאוהבי הז'אנר.
לי יניני
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
רץ - תודה
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
יופי של ביקורת דרכה ראיתי לרגע את הגטו ואת מלטה -עדיין בסוף ימי הביניים.
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
yaelhar - תודה
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מצויינת.
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
זה שאין לנקוב את בשמו. זה היה עדין... :-)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
איה *זה כאב*
סתם, אין בעד מה :) |
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו-אני מעיפה לך זבטה... סתם סתם ... :-) תודה על המחמאה
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
שלומית תיהני
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
שוב, כמו תמיד, מגלה את כל העלילה... סתם, סתם. כתבת יפה
|
|
|
Shlomit RY
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
טרם קראתי, אבל
הביקורת שלך עשתה לי חשק! :)
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
צילה תודה על הפירגון
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
צילה אני שמחה בשבילך
|
|
|
צילה
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי את הביקורת שלך.
|
|
|
צילה
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אני בדיוק קוראת אותו עכשיו. נהנית מכל רגע.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
