מזמן לא קראתי ספר שמעורר כל כך הרבה הזדהות רגשית עם הדמויות. סיפור קטן כביכול, על משפחה קטנה באנגליה של שנות השבעים, שחייה נטרפים בגלל טעות אחת קטנה שארכה בסך הכול שתי שניות. תאונת דרכים טריוויאלית, שמשנה את מסלול חייהם של ביירון ושל משפחתו, כמו גם את חייו של חברו הקרוב ג'יימס. דמויות נוגעות ללב, שהסופרת מצליחה להכניס את הקורא ממש לתוך הראש והלב שלהן. סיפור שהוא תמרור אזהרה לאימהות, שמראה עד כמה ההתנהגות שלנו הרת גורל ביחס לחיי ילדינו (ולו מהבחינה הזו, נראה לי שזה ספר שאחשוב עליו לא מעט גם בעתיד), וגם מתייחס למחיר הכבד שמשלמות נשים על הלחץ החברתי שמופעל עליהן להיות "אימהות מושלמות" ולוותר על עצמאותן. הספר מסופר בשני קווים מקבילים - פרק אחד על העבר ופרק אחד על ההווה - כששני הקווים נפגשים בסוף לסיום מפתיע. מרשימה גם היכולת של הסופרת לתאר בצורה אותנטית מאוד מצוקות נפשיות שונות, כגון דיכאון ו-OCD, בלי לגלוש לקיטש או לאידיאליזציה של הפגיעה. למרות נסיבות החיים הקשות כל כך, איכשהו יש כל הזמן גם נקודות של אור ושל טוב, ורובן קשורות במפגשים מקריים עם אנשים פשוטים שלבם פתוח לעזור לחלש, בלי טיפת ציניות ובלי ציפייה לקבל משהו בתמורה. ממליצה מאוד.

















