ביקורת ספרותית על ברטה הארוכה מאת קוקה קאנאלס
ספר מעולה

---

באמצע העשור הראשון של המאה הנוכחית, כשהייתי בתחילת השירות הצבאי שלי, שירתתי מספר חודשים בעיר מדברית והייתי לנה בבית החייל באותה עיר.
בחדר שלי היו רשומות עוד שלוש בנות, אך הן בקושי היו מגיעות לשם וכך הייתי מבלה את רוב הערבים שלי לבד, בבית חייל שנמצא בשכונה יחסית שקטה, שמרוחק ממרכזי תרבות, ולכן הפתרון היחידי שהיה רלוונטי עבורי היה להישאר ספונה בחדרי, לקוות שהשותפות לא יגיעו, ולקרוא ספרים (לצפות בטלוויזיה בלובי עם אנשים שאני לא מכירה? ביישנית שכמותי? ממש.).
כפי שידוע, משכורת של חייל בשירות סדיר, לא מספיקה לכלום כמעט, וכך היה יוצא שברוב הערבים שהייתי נשארת בבית החייל, הייתי דיי מורעבת. בבסיס, ארוחת הערב הייתה דיי לא אכילה, וגם אם הייתי אוכלת, זה היה בשעה חמש אחר הצהריים, ובערב הייתי שוב רעבה.
מתי שהיה לי כסף, הייתי עוברת במכולת הקטנטנה בדרך מהבסיס לבית החייל והייתי קונה מנה חמה וסלט קולסלואו בקופסה, נכנסת לחדר, מתקלחת, פותחת את הרדיו-טייפ שהיה קולט רק גלגל"צ ומתיישבת על המיטה וקוראת עד שהייתי נרדמת. הייתי ישנה ממש טוב שם.
באותה עיר, יש סניף ממש גדול של רשת חנויות ספרים, שהייתי מבקרת בו פעם בכמה שבועות, ותמיד הייתי הולכת לאיזור של הספרים המוזלים, ותמיד הייתי מוצאת שם אוצרות. נכון שזה מוזר שאת כל הספרים הכי מיוחדים פוגשים במחלקת המוזלים?
את הספר הזה מצאתי באחד משיטוטיי באותו סניף.
כמובן שהכריכה והשם עושים עבודה טובה מאוד, אחרת לא הייתי נמשכת אליו, אבל יש בו עוד כל-כך הרבה דברים שאני אוהבת, אבל לפני זה, אני צריכה לתת תקציר קטן.
~~~~~~
מדובר בכפר קטן בדרום אמריקה, כמדומני, בשם נאבידאד. בכפר הזה כולם מכירים את כולם, אבל כל אחד הוא קצת משוגע בדרכו שלו - יש עיוור שאוהב לנצל את עיוורונו ולחפון ישבנים של נשים, יש בחור מגודל שהוא טיפש אך טוב לב, יש את אשת ראש העיר שלא מפסיקה לפטפט ולרכל וכולם מייחלים לנס שיגרום לה להפסיק לדבר, ועוד רבים.
אז דבר ראשון, בכל פעם שאני נתקלת בספר/סדרת טלוויזיה/סרט שמדבר על עיירה קטנה (ובמיוחד כאלה שיש בהם מישהו זר שמנסה להתאקלם ולהסתדר עם כולם), אני ישר מסתקרנת.
דבר שני, בתור מישהי שאוהבת וכבר רגילה להתבודד, חיים קהילתיים נורא מעניינים אותי, ולפעמים אני מרגישה את החוסר הזה.
אז העיירה הזאת היא לא חמודה וקווירקית כמו ב"בנות גילמור", ולעתים היא קצת "טלנובלית" מדיי, והדמויות הגבריות קצת שוביניסטיות מדיי, אבל האנשים שם מלאי תשוקה לחיים ויודעים מה ערכה של חברות.
יום אחד, בזמן שקשת ענקית מופיעה בשמיים, נולדה תינוקת ארוכה מהממוצע, ושמה ברטה.
בכפר הזה ישנה אגדה בת 300 שנים שאומרת שמי שנולד בזמן שיש קשת בשמיים, ניחן בכוחות מיוחדים. כמובן שכל הכפר מייחל לכך שהתינוקת נולדה עם יכולת לרפא מחלות או להפוך אנשים לעשירים, אבל הם רואים שהיא פשוט נולדה ארוכה וככל שהיא גדלה היא נהיית גבוהה הרבה מעל לממוצע, ומניחים שזה הכוח שלה וקצת מתאכזבים.
מה שהם לא יודעים, זה שיש לה עוד כוח. הקוראים מגלים את זה מהר מאוד, תושבי הכפר - קצת פחות...
אמרנו טלנובלה - כמובן שיש שם גם סיפור אהבה בסגנון רומיאו ויוליה - ברטה מתאהבת בבחור מהכפר השכן, שהוא כמובן, כפר יריב, ואביה מסרב לתת לה להיפגש איתו. כאן בערך מתחיל הסיפור להסתבך.
הספר מקסים ומצחיק, ומלווה באיורים מצחיקים לא פחות וגם בנספחים מקוריים בסוף הספר.
~~~~~~
יש ב"נסיכה הקטנה" של פרנסס הודג'סון ברנט קטע שבו אחרי ששרה קרו נהפכת למשרתת ועוברת לגור בעליית הגג בפנימייה, היא יושבת באותו חדרון עם בקי, הילדה שהייתה משרתת עוד לפניה, כששתיהן מורעבות, ומנסה לנחם את בקי באמצעות הדמיון - היא אומרת לה לדמיין שנמצא מולן שולחן מלא בכל טוב, ושואלת אותה אם היא מריחה את כל המאפים הטריים ואת הפירות, ולאט לאט השולחן הזה מתחיל להיראות יותר ויותר אמיתי, ומתמלא בעוד ועוד אוכל, והן אוכלות בדמיונן עד שהן נהיות שבעות.
החווייה שלי מהספר הזה מרגישה דומה מאוד. היה מספיק לי לאכול מנה חמה וסלט קולסלואו מקופסה ואת שאר התיאבון השלמתי באמצעותו.

» ביקורות נוספות של שירה
» ביקורות נוספות על ברטה הארוכה