הספר הזה פשוט לא לוקח את עצמו ברצינות. בשבילי זה נהדר כי אני באמת מרגישה לאחרונה שאני זקוקה נואשות לאסקפיזם טהור.
אחרי כל ספר "כבד" שאני קוראת אני חשה מחויבות לפצות את עצמי מיד אחריו בספר קליל.
על מדף הספרים שלי מצאתי את "אני לא סופר" במצב חדש לגמרי. מסתבר שבן זוגי קיבל אותו במתנה אבל לא קרא בו מעולם.
אם יש משהו שאני צריכה עכשיו זה לא לקחת ברצינות. לא את עצמי, לא אחרים ולא את החיים.

הספר

בוקר. נסיעה באוטובוס בדרך לעבודה. אני יושבת ליד החלון וקוראת את הספר הזה ומנסה להסוות במבוכה וללא הצלחה את פרצי הצחוק שלי.
הספר הזה משתדל לכסות את שלל האספקטים במדינת ישראל, וכמובן, לצחוק על כולם, תוך היזרקות מופרעת לתוך סיטואציות קיצוניות - חלקן קצת וולגריות לטעמי, חלקן פחות, והכל תוך מודעות עצמית והומור קליל.
אני חושבת שכל אחד (מעל גיל 13 - השגחת הורים מומלצת) יכול למצוא בספר הזה סיפור שיתאים