זה ספר שמוכיח איך אפשר לכתוב ספר מתח בפחות מ-200 עמודים אבל לדעתי יחד עם זאת איך אפשר להוציא לאור ספר שקוראים ירצו לקרוא אותו בלי שהעטיפה שלו ממש תדבר אליהם, אני הצלחתי להבין את העטיפה רק אחרי שקראתי את הספר. אולי חלק מהרעיון המסתורי של מה מסתתר ב"החדר השני משמאל".

אפשר לעבד את העלילה שבספר לסרט קצר, והוא האמת מזכיר במשהו את סיפורים לשעת לילה מאוחרת. אם מישהו מכם זוכר את אותה רצועת שידור שהיתה פעם בטלויזיה, דיי מזמן, נדמה לי בתקופה שעוד היה רק הערוץ הראשון. הספר יצא בסידרה ב-"מבוך" שיצא לי לקרוא מהספרים שכלולים בה רק את "הטריולוגיה הניו יורקית" של פול אוסטר, וגם הספר הזה מתאפיין במתח מתחילתו עד סופו (למרות שלמעשה הספר של אוסטר הוא יותר קובץ סיפורים).

לפי שמות הפרקים שבספר, כל פעם לפי שם של אותה דמות המובילה אותו כמירוץ שליחים, שבהתאם לעלילה בורחים מהעולם שנהיה מפחיד, נותן את התחושה שהוא נכתב במקור ברצף אחד.

משהו על ברוך מודן ז"ל, הוא נודע בזמנו כפרופסור מן המניין בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומנכ"ל משרד הבריאות ופחות ככותב ספרים ועוד מהסגנון הזה, וחבל כי אני אישית לא מכיר הרבה סיפורים כאלה, בסגנון שאורי אדלמן ז"ל כתב את "שעות מתות" הקושרות מציאות עם דמיון, ואני מאמין שמגרה גם את דמיונם של קוראים המצויים בין העולמות.

זה ספר שמוכיח איך אפשר לכתוב ספר מתח בפחות מ-200 עמודים אבל לדעתי יחד עם זאת איך אפשר להוציא לאור ספר שקוראים ירצו לקרוא אותו בלי שהעטיפה שלו ממש תדבר אליהם, אני הצלחתי להבין את העטיפה רק אחרי שקראתי את הספר. אולי חלק מהרעיון המסתורי של מה מסתתר ב"החדר השני משמאל".

אפשר לעבד את העלילה שבספר לסרט קצר, והוא האמת מזכיר במשהו את סיפורים לשעת לילה מאוחרת. אם מישהו מכם זוכר את אותה רצועת שידור שהיתה פעם בטלויזיה, דיי מזמן, נדמה לי בתקופה שעוד היה רק הערוץ הראשון. הספר יצא בסידרה ב-"מבוך" שיצא לי לקרוא מהספרים שכלולים בה רק את "הטריולוגיה הניו יורקית" של פול אוסטר, וגם הספר הזה מתאפיין במתח מתחילתו עד סופו (למרות שלמעשה הספר של אוסטר הוא יותר קובץ סיפורים).

לפי שמות הפרקים שבספר, כל פעם לפי שם של אותה דמות המובילה אותו כמירוץ שליחים, שבהתאם לעלילה בורחים מהעולם שנהיה מפחיד, נותן את התחושה שהוא נכתב במקור ברצף אחד.

משהו על ברוך מודן ז"ל, הוא נודע בזמנו כפרופסור מן המניין בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומנכ"ל משרד הבריאות ופחות ככותב ספרים ועוד מהסגנון הזה, וחבל כי אני אישית לא מכיר הרבה סיפורים כאלה, בסגנון שאורי אדלמן ז"ל כתב את "שעות מתות" הקושרות מציאות עם דמיון, ואני מאמין שמגרה גם את דמיונם של קוראים המצויים בין העולמות.