לצערי כיוון יש אצלי מעין התקפות – תקופות של קריאה, איני מגיעה לכל הספרים סמוך להוצאתם לאור, אבל גם לספרים "ותיקים" מגיעה סקירה, גם אם מגיעה באיחור, עדין יהיו כאלו שלא קראו, או להבדיל, כאלו שאינם רוצים "לבזבז אתה הזמן" שלדעתי במקרה זה, זה אינו המקרה.
ובכן, "האי סאליבן"נחשב לספר ביכורים, ולדעתי אינו כזה, הוא הרבה יותר, לפחות לפי מה שאני חושבת מקריאתי את הספר בעברית. אמנם אני סבורה שהיה איזה "קטע" שהלך לאיבוד בתרגום, וגם אציין למה כוונתי, סוכנת הבית הכושית, ליווי, של משפחת המילטון מופיעה לא מעט פעמים בספר והדיאלוגים המובאים בלשון "סלנג" שאותו אי אפשר לתרגם אחת לאחת, קיימת איזו שהיא החטאה, אבל היא אינה גורעת מתענוג הקריאה, ובהבנת צבע הזמן שהיה קיימת בסוף תקופת ההפרדה הגזעית בדרום ארצות הברית.
הסופרת מתחילה בהתמודדות עם הגירושים מבעלה הבוגדני, שהייתה קלה להפליא לעומת ימי ילדותה שגם אותה ניהלה ביד רמה ומן הסתם חישלה ובנתה את אופייה לתלפיות והפכה אותה לאישה דעתנית.
נראה שהסופרת צברה כל כך הרבה סיפורים בימי חייה עד לתחילת ההוצאה לאור וקשה היה לה להחליט מה להכליל ומה להשמיט, ואני הייתי משמיטה קצת מהחלק המסיים לבטח היה אפשר להביא עוד דברים שלא סופרו ואפילו על בני משפחתה.
אם מישהו מתעייף בדרך, ניתן גם לדלג מבלי לאבד את העלילה.
כעקרון זהו ספר די טוב, מבדר ומעביר את התקופה והמקום . אני מקווה שהיא כתבה עוד ספרים אחריו, אני בכל מקרה אחפש אם אכן כך.
הוּרֵיי לדוריתיאה בנטון פרנק!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
