ביקורת ספרותית על הפרש הפולני מאת אנטוניו מוניוס מולינה
ספר מעולה

---

כמו צלילה למעמקי הים, עם עליות מזדמנות לפני המים לשאוף אוויר, כך צולל מולינה על העבר, שוב ושוב, כדי לעלות ולהתבונן על ההווה. נוף העבר לא משתנה עם כל צלילה כזו. זה אותו עבר, אותה עיירה נידחת בספרד, אותן דמויות, חלקן הירואיות, חלקן נלעגות ורובן קצת טרגיות, כמו רובנו; אותה היסטוריה ספרדית עקובה מדם ששיקעה שכבות של פחד בלבבות. אך עם כל צלילה הנוף מתבהר ומתחדד, הדמויות מקבלות עומק והסיפורים הופכים להיות מובנים.
גם כדי לקרוא צריך לקחת נשימה עמוקה. הרבה סבלנות בהתחלה. על מי הוא מדבר עכשיו? מה הוא מנסה לספר? ולאט לאט, כשחוזרים, כמו ספירלה שהולכת ומעמיקה, לאותם מקומות, הכל ברור יותר.
מולינה מציג את גיבוריו כיצירי העבר. החלומות, הפחדים והרגעים המכוננים בחייהם של הדורות הקודמים ממשיכים לחיות בתוכם ולהניע אותם. המספר ואהובתו מתבוננים באוצר התמונות הישנות של הצלם המקומי, קוראים בספר התנ"ך העתיק ומשחזרים שוב ושוב את העבר. מעשה האהבה מתמזג עם מעשה הזיכרון, כפי שמספרת התמונה הכל-כך יפה שעל העטיפה.
יש פער אדיר בין דור ההורים לדור המספר. הם גדלו בעולם סטטי השכל בו צפוי מראש מלבד המלחמות, הטרור והפחד הבלתי פוסק מדפיקות בדלת. עוני, קור ועבודה קשה, מגושמות חברתית, מיניות מודחקת וביישנות - לתוך כל אלה נולד. העולם שמסביבו כעת שונה בתכלית. בני נוער משוחררים ומוחצנים, ערים גדולות והומות, שדות תעופה וכנסים בינלאומיים בהם הוא משמש מתורגמן. אבל בפנים - הכל כפי שהיה. עצור, בודד, חרד. האהבה החדשה והגדולה ממיסה, מחלחלת ומעוררת.
הקריאה בספר תובענית ומתגמלת. כדאי לקחת את הזמן ואת הנשימה ולצלול.

» ביקורות נוספות של כרמיתה
» ביקורות נוספות על הפרש הפולני