ביקורת ספרותית על הפרש הפולני מאת אנטוניו מוניוס מולינה
ספר טוב

---

אנטוניו מוניוס מולינה הוא אחד הסופרים האהובים עלי. הוא יודע לכתוב ולתאר מצבים בחיים באופן כזה שמידי פעם עולה הרהור כזה, "איך הוא יודע על זה?" או "מה גם הוא? חשבתי שרק לי זה קרה" או "כמה מדויק. ככה בדיוק הרגשתי" כאשר אני מוצאת עצמי חושבת ככה, אני יודעת שהספר יישאר איתי. בספר "הפרש הפולני" ארוגים יחד קורותיה של משפחת המספר בקורות העיר הכפרית שבה חיו. דורותיה וקורותיה של ספרד בעיקר הימים של מלחמת האזרחים ואחר כך עלית השלטון הפשיסטי. העוני, הפחד, הבורות דוחפים את צעירי המקום לחלום על מקומות זוהרים יותר, רחוקים ממאחינה. את המושגים על החיים בחוץ והמוטיבציה לצאת הם שואבים מהשירים של שנות ה-60 וה-70 שהיו שמים במכונת המוזיקה בבאר המקומי. סבלה של ספרד, ושל גיבורי הרומאן ליווה אותי במשך כל הקריאה, ונראה כי האהבה הגדולה מהחיים מהווה לסבל משקל שכנגד. הרבה תאורים של כמיהה לאהבה, אהבה עיקשת, נואשת, ארוכת שנים ותיאורים מפורטים של מעשה האהבה. מולינה מטיב לכתוב על זה וגם לתאר את הטבע והנופים שכנראה ליוו את ילדותו ונעוריו. הקריאה בספר הזכירה לי ספר אחר של מולינה, "אשרי האיש" גם שם כמו כאן תעתועי מציאות, סודות, תעלומות, השימוש ביצירת אומנות שמשקפת ומגלמת בעיני המתבוננים בה את מה שנסתר מעיניהם ואת האפשרויות השונות לפרש את חייהם. עם כל זאת יש בספר קטעים איטיים ו/או מסורבלים שמקשים על הקריאה וההנאה ממנה. עריכה אחרת של הספר ודאי הייתה מקצרת ומשפרת אותו ל-5 כוכבים.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על הפרש הפולני