אורי אבנרי
כשזורקים את השם הזה לחלל האוויר יכולות לעלות הרבה אסוציאציות לראש, רובן לא הכי חיוביות.
בתור אחד שמשייך את עצמו לזרם הפוליטי השמאלי שבמפה יצא לי להיתקל בשם הזה לא מעט, וככה כחלק מפרויקט הביוגרפיות שלי החלטתי לעזוב רגע אישים מחו"ל (מרטין לוטר קינג/ נלסון מנדלה) ולעבור קצת לאישים מארצנו הקטנטונת.
כשהבאתי את הספר הביתה אמא שלי הסתכלה עלי בתדהמה, בתור אישה שיצאה מבית דתי, אצלה אסור היה להגיד את השם שלו, כשהיה מדבר ברדיו המכשיר היה מיד נכבה, וכמובן ש"העולם הזה" לא היה נכנס אל ביתה בשום פנים ואופן. ככה שרמת העניין אצלי רק הלכה ועלתה, מי אתה אורי אבנרי?
אורי כותב את האוטוביוגרפיה שלו בצורה קולחת וזורמת, מה שלא מפריע לצלול לספר כאילו היה ספר הרפתקאות דמיוני. מהחיים שלו בגרמניה של שנות ה-30, דרך עלייתו לארץ ופעילותו באצ"ל, לחימתו במלחמת השחרור, פעילותו כעורך "העולם הזה" ועוד ועוד.
זה ברור שהתגובה הראשונית של רובכם תהיה להתעלם מהספר, הרי הוא של אדם מהשמאל הקיצוני, "מה לי ולו?" אתם בטח שואלים.
זה ספר על אדם שעבר תהליך, מהאצ"ל, רוויזיוניסט מושבע ועד לגוש השלום. אדם שלחם כפשוט הלוחמים במלחמת השחרור, והוא מתאר בצורה מאוד מוחשית את רגעי הקרב הקשים, מסוג העדויות שלא מוצאים בכל מקום. אדם שהיה באותם אירועים שלומדים עליהם בשיעורי היסטוריה, שהכיר את אותם אנשים חשובים מקרוב. וככה אנחנו מקבלים כמה עובדות שרק עורך העיתון הראשון שהביא את המושג רכילות לחברה הישראלית יכול לכתוב (מה שקצת הורס לפעמים את חווית הקריאה והופך את הספר לצהוב מדי). אדם שניהל עיתון שבערך כל אדם בצמרת הפוליטית ניסה להביא לחיסולו, אדם שהאמין בדרך שלו והלך איתה עד הסוף וזה מה שסוחף את הקורא.
אז נכון, אולי לרוב יהיה קשה לקרוא את הספר ולא להתעצבן. אבל אם נקרא רק ספרים שקולעים לדעה שלנו, ספרים שרק יחזקו את דעתנו וישכנעו אותנו שאנחנו צודקים. ממה נלמד?
את הפרקים האחרונים של הספר קראתי אחרי ההקפצה שלי לעזה ללחום ב"צוק איתן", החוויה הייתה קצת אירונית ואבסורדית אני לא אשקר. אבל באיזשהו מקום הספר מעורר את אותה אופטימיות שהאווירה הכללית בזמן האחרון מנסה לחסל.עכשיו רק נשאר לחכות לכרך ב'













