ביקורת ספרותית על אופטימי מאת אורי אבנרי
ספר מעולה

---

חייב לצין-ספר טוב. ראיתי את הספר אצל אבא שלי, עורך הספר-הוא חבר של אבא שלי והוא ערך את הספר,לכן הוא הגיע אלינו.
לא ידעתי מי הוא אורי אבנרי. אני זוכר כילד שראיתי אותו מדבר בטלוזיה, בפתאסוס גדול את עיניו הירוקות.
רמי טל עשה כאן עבודה ענקית- הספר גדוש זכרונות וארועים של אדם בן 90- שנולד עוד לפני קום המדינה-500 עמודים שללא עריה היו 900 כניראה.
בספר מספר אורי על ילדותו בגרמניה. בן למשפחה יהודית אמידה,אבא עורך דין,חופשות ,אהבה לדיונים על הנעשה וחשיבות קריאת ספרים והשכלה.
משנת 33 החלה האנטשמיות בגרמניה- החלו להתנכל לאביו- למרות שהיה עורך דין בכיר- "היהודים לא רצוים כאן" ואורי מספר איך המנון
הנאצים חדר לבית הספר היסודי-המנון שהוא התנגד-להצדיע לו ואוים שפעם הבאה ישברו את ידיו.
אביו הבין את המצב והחליט לעלות לישראל. עדיף להישאר בחיים ולהיות עני-מאשר..כך ניצלה משפחתו ל אורי.
אביו ואמו ניסו להקים עסקים שונים,אבל רמו אותם-אביו היה יקה תמים שהאמין שמילה זה מילה עד שהקימו מכבסה קטנה ממנה
התפרנסו בדוחק. אורי החליט להתגייס לאצ"ל לאחר פגוע שעשו הערבים-רצח(התחביב הלאומי שלהם מאז ומעולם)ביהודים- והוא ראה
שהבריטים וההגנה לא פועלים. הוא התגייס לארגון,הרגיש חלק ממשפחה והם עברו אמונים. כשנהיה פיצול בארגון- והמדריך דיבר בפטוס שלם-"כולכם חיילים
ומי הנמושה שרוצה לעזוב"... המדריך לא העיז לדבר על הבעיות שמתרחשות ואורי עזב. הוא מספר על גיוסו לצבא- קרבות יום העצמאות
איך חילים לידו חטפו כדור ומתו. הפלמ"ח- אורי העריץ את הפלמ"ח שהיה סוג של יחדה מובחרת. את הפלמח הקמו ופקדו יצחק שדה,יגאל אלון ומשה דיין.
תמיד שאלתי את עצמי- מה קרה?למה לעזאזל האנשים האלה-לוחמים מעולים,יצירתים- בדרגת סגני אלופים ואלופים-עם הקמת צה"ל פרשו מהשרות. אז אורי אבנרי היה שם
והוא מהבודדים- שמסבירים למה-כפי שיהונתן גפן מסביר מי היה אורי זוהר ומה עשתה חבורת לול בספר-חומר טוב. בן גוריון שנא את הפלמ"ח-שדגלו
בשוויון ובפחות משמעת- מעשים,פעולות-ואין ממש דיסטנס בין חייל למפקד. בן גוריון רצה צבא כמו באנגליה-עם הארונות והדיסטנס. אז הוא זרק
מהצבא את בחירי הפלמ"ח,הוא הסתכסך גם עם מפקדו של אורי-מהו אבידן- שפיקד על גבעתי והיה מהמפקדים- שהצילו את המדינה במלחמת העצמאות.
אורי לא תפס גם ממשה דיין ז"ל-שלדבריו בשעת קרבות קשים בהן הוא נלחם ביחידת הקומנדו של גבעתי-שועלי שמשון-דיין הלך לשון באיזה ביצור-ולאחר הקרבות
העתונאים רשמו איזה גיבור דיין-להראות שכבר אז היו עתונאי חצר ושקרנים. אורי פיקד על קבוצה של עולים ממרוקו-שכול הזמן קטרו(מה חדש?)התנהג אליהם בכבוד
והם פתחו אליו הערכה. רובם עזבו את הארץ לאחר המלחמה בעקבות יחס משפיל שקבלו מהממסד האשכנזי(גם נשים שאמרו שהם אלימים ומרוקאי סכין)
אורי ניפצע ועזב את הלחימה. הוצע לו תפקיד בכיר בצבא-דובר צה"ל או משהו בסגנון והוא סרב מתוך רצון להיות כתב. תמיד לקח סכונים והלך עם האמת שלו.
לבסוף רכש את עתון העולם הזה- בו עתונאים רבים החלו את דרכם ואז נקנו על ידי מעריב וידיעות. העתון היה היחיד שהעז לבקר את בן גוריון ופוליטקאים בכירים
לכן בן גוריון שנא את אורי שנים וגם משה דיין. אורי החליט שיש תקווה לשלום עם הערבים וממשיך להאמין בכך בסוג של טמטום שאי אפשר להבין.
למרות זאת האיש עשה הרבה ועבר הרבה. חשוב להבין איך במלחמת העצמאות הינו על סף הפסד- כשיחדתו של אורי דורסת חילים מצרים-שלמזלינו הפסיקו להתקדם
למרות שנצחו בקרבות. הספר הראשון מרתק,ניתן ללמוד ממנו המון. בן גוריון,משה דיין,יצחק שדה, עורכי הארץ ומעריב בעבר-כולם נפטרו. יצחק רבין-נירצח(מהבודדים בפלמ"ח שקודם על יד בן גוריון והיה לרמטכ"ל,שר בטחון וראש ממשלה)אורי עדין כאן. אחלה ספר לדעתי. כול הכבוד לעורך רמי טל.

» ביקורות נוספות של lovenlight
» ביקורות נוספות על אופטימי