החיסרון בקריאת ספר ראשון מטרילוגיה, זה לדעת שהגיבורה לא תמות, הרי יש לה עוד די הרבה עלילה לסחוב, ומתחילת הספר ברור שאלינה היא הגיבורה כי הסיפור מסופר בגוף ראשון.
עוד חיסרון בקריאת ספר שיצא לפני עשור, הוא שאמרו לי עוד לפני שקראתי, שהמשך הטרילוגיה (שישה עורבים) הרבה יותר טובה, אז מראש הגעתי עם ציפיות נמוכות.
ובכל זאת נהניתי.
ספר פנטזיה בעולם דמיוני לחלוטין שיש בו יבשות וים וקסם פעיל שמקנה מיקום מכובד בהיררכיה החברתית. ויש בו שפה שמציגים אותה לנו, הקוראים, ויש בשפה הזאת הגיון פנימי לינגוויטי (נדמה לי שזו המילה) וזה מאוד מזכיר שפחות מזרח אירופיות.
הגיבורה, אלינה, עוברת מסע התבגרות והתוועדות לכוחות שלה, שלא הכירה לפני גיל עשרים. השותף שלה למסע, נלווה כמו צל, הוא חבר שלה מאל איתו גדלה בבית היתומים. על כל מה שהיה לפני כן המוח שלה הטיל וילון שיכחה.
מומלץ לחובבי הפנטזיה ולכאלה שיכולים לדחות סיפוקים, כי טרילוגיה.

הפמיזינם הרס את ספרי הפנטזיה והפך אותך לספרות זולה ורומנים לא מעניינים. חבל.
אפשר לסמוך על ספר פנטזיה שיצאו רק לפני 20 שנה ומטה. אז נדע שלא נחווה זלזול באינטליגנציה שלנו.

מרוב מזל טוב אני כבר לא יכולה לנשום. קרה לי כבר מספר פעמים שהשתתפתי בתחרות/הגרלה בדפי ספרים כאלה ואחרים בפייסבוק וזכיתי. בפעם הקודמת זכיתי ב"ארץ האגדות" של כריס קולפר (קורט מ"גלי". תכלס אחת הדמויות היחידות שגרמו לקיטשיות להיות חמודה בסדרה הזאת. אבל זה בכלל לא קשור...) וב"הפריצה" של אלי קונדי, הספר השני של "הבחירה" (רק מבט מהיר בדף שלי פה בסימניה אפשר לראות שהספר הזה נמצא אצלי ברשימת ה"אוי ויי זמיר" יחד עם רבים וגרועים אחרים.) אז בהגרלה/תחרות האחרונה (לא כל כך הבנתי מה זה היה כי ביקשו לענות על שאלה אבל אמרו שיוגרלו ספרים אז.....) זכיתי בספר הזה, "צל ועצם" של לי ברדוגו. חתום. ח-ת-ו-ם. (על ידי הסופרת, ברור, לא סתם מישהו ברחוב חתם לי על הספר.)
כשקראתי את הפרק הראשון של "צל ועצם" ששוחרר באינטרנט בשביל להלהיב קוראים ובעיקר קוראות בגילי לקנותו חשבתי שהוא נחמד. כאילו, מהספרים האלה שיוצאים לאחרונה מאז ההצלחה האדירה של "משחקי הרעב" ומתיימרים להיות רבי מכר בינלאומיים וכדומה.
כמה נקודות לזכות הספר הזה לפני ובמהלך הקריאה בו:
*הוא לא עתידני.
*אין ממשלה רצחנית ששולטת בעולם.
*בכללי העולם די שלם.
*הוא לא קורה באמריקה. (באיזור רוסיה! אתם לא מבינים כמה התרגשתי כשהבנתי את זה!)
*הוא ספר פנטזיה. (לא מדע בדיוני. אל תגידו לי שהם אותו דבר. בדרך כלל מביאים לנו אותם ביחד כעסקת חבילה אבל הם לא.)
*הדמות הנשית הראשית לאו דווקא "יפה ולא יודעת את זה".
*הדמות הנשית הראשית גם לא כל כך חזקה ושורדת. בכלל לא שורדת.
מאז "גילדת הקוסמים" של טרודי קנבן שיצא בהוצאת כוכבי כסף, שפשטו את הרגל לפני שיכלו להוציא לאור את הספר השני, ו"שם הרוח" של פטריק רותפס, היה לי מעין פטיש מסויים לעולמות פנטסיה עם בתי ספר לקוסמים שהם בכלל לא כמו הוגוורטס. אני מתכוונת ל... טוב, ב"צל ועצם" יש את הגרישה, שהם סוג של קוסמים כאלה- אומני המדע הקטן הם קראו לזה, או משהו בסגנון. אתה נבדק כשאתה בערך בן שש או חמש ואם אתה גרישה אתה מובא לבית ספר שם מלמדים אותך להשתמש בקסם שלך לטובת הממלכה. כל הגרישה הם תחת חסותו ומרותו של האופל. אז כאילו, מובן שהתלהבתי מהגרישה כי זה הזכיר לי באופן מסויים את "גילדת הקוסמים" ואת האוניברסיטה שבה קוותה למד. אבל מזכיר מבחינה טובה, בעצם סוג של נוסטלגיה כזאת. אוחח הראש שלי מבולגן. אוקיי.
אז אלינה ומאל גדלו ביחד בסוג של בית יתומים כזה. שניהם התייתמו בגלל המלחמה בצפון עם איזו ממלכה אחרת (השמות של כל מקום עם הרבה הברות וכל מיני אז נורא קשה לי לזכור. באמת שהיה עדיף לספר הזה ספציפית מפה. יש הרבה ספרים שיש בהם מפה אבל לא צריך אותה. פה צריך.) שניהם נבדקו אם הם גרישה בערך בגיל שמונה. כשבגרו שניהם התגייסו לצבא. ההקדמה היא על הבדיקה שלהם אם הם גרישה. הפרק הראשון מתחיל כשנה אחרי שהם התגייסו לצבא והם בדרך לחצות את הקפל. הקפל נוצר לפני מלא מלא דורות על ידי האופל הראשון. הוא בעצם קו כזה שחוצה את הממלכה שלהם לשני חלקים. מאוד מסוכן לחצות אותו כי יש שם סוג של משהו שדומה לציפורים (לפחות ככה דמיינתי אותן. הם עפות אז....) ששכחתי איך קוראים להן והן כאילו... הורגות אותך. וכל מיני. אז ככה זה מתחיל. ההתחלה טיפה עצבנה אותי, אם לומר את האמת.
ועכשיו לדמויות: אלינה- כבר כתבתי שהיא לא שורדת. ממש אהבתי את זה. אהבתי שהיא יודעת לעמוד על שלה למרות שהיא מתביישת לפעמים. מאוד מאוד אהבתי את הרצון הנסתר-לא נסתר שלה להשתייך. אני ממש יכולתי להזדהות איתה.
מאל- חמוד. כדמות הוא בנוי טוב.
האופל- הגענו לנקודה רגישה. כי נורא נורא אהבתי את הקטע הזה שברדוגו נתנה את הצבע השחור לבנאדם שמנסה לתקן את הקפל, שמנסה להיות טוב. (הוא כאילו הצאצא של האופל שיצר את הקפל). האופל היה דמות שבנויה נהדר.
ג'ניה- כל הזמן קראתי לי "ג'אני", כמו ג'אני קופרוס מ"סוחרי הספינות החיות" של רובין הוב. חוץ מזה היא לדעתי הדמות הכי עמוקה שם.
בכלל את כל השמות בספר מאוד אהבתי. נתנו תחושה של מקום, זמן ואווירה באופן כללי.
עוד נקודה חיובית: *זה ספר פנטסיה עם ממלכות וכל זה, אבל כן יש רובים. שילוב נהדר. הזכיר לי איזו סדרת אנימה.
טוב אני צריכה לעשות עבודה בהסטוריה, אני ממש מצטערת שהביקורת יצאה כזאת מבולגנת ועם הרבה סלנג באמצע. בדרך כלל זה לא קורה לי.
אז בקיצור- אחלה ספר. נכנס לרשימת "ספרים אהובים", נראה לי. בדמן האחרון רוב הספרים שקראתי היו הרי גורל, הרבה פילוסופיה או דמי-פילוסופיה מאחוריהם. זה היה ספר נוער מהסוג הטוב, שממש גורם לי לחשוב על הספר עצמו ולו על המסביב. אולי אני סתם מדברת שטויות.
קריאה מהנה, ושוב סליחה על הבלגן.

הייתי מוותרת. קלישאתי וצפוי, מינימלי להפליא. אין נקודה אחת יוצאת דופן ששווה להזכיר.

היי
אז חזרתי. יאי.
סליחה שלא כתבתי הרבה פשוט נדפק לי המחשב. (ונשברה לי היד אתמול. יאייי.) (טוב קריסטל דיי עם החפירות מוח האלו בכל תחילת ביקורת)
לעניינינו:
טוב. אז צל ועצם. ממש רציתי לקרוא אותו אחרי כל ההמלצות שהוא קיבל, והנה אנחנו כאן. לפני שנתחיל לדבר על הספר, אני רוצה לציין שממש אהבתי את הכריכה, ואם לא הייתי צריכה להחזיר אותו לספרייה הייתי בוהה בו כל היום.
(סוף סוף הביקורת)
תקציר:
האם תוכל נערה אחת לגבור על האופל ולהציל את ארצה ואת אהובה? (כשתהיו בערך באמצע של הספר תטילו ספק במשפט הזה)

מאומה לא הכין את אַלינה לקראת היום הגורלי שבו נשלחה לחצות את קפֶל הצל – מדבר חשוך שורץ מפלצות מעופפות אוכלות אדם. אבל כשהשיירה שלה מותקפת וחברה הטוב מאל נפצע אנושות, פורץ מתוכה לפתע כוח כביר (כשהם אמרו כוח כביר מתתי מצחוק) שישנה לא רק את עולמה אלא את גורל הממלכה כולה.
אלינה נעקרת מכל מה שהכירה ונלקחת לחצר המלכות לעבור הכשרה כבת גרישה, אליטה בעלת כוחות קסם שבראשה עומד האופל המסתורי. הוא מאמין שבעזרת כוחה יוצא הדופן של אלינה הם יוכלו סופסוף להרוס את קפל הצל. כעת צריכה אלינה למצוא דרך לשלוט בכישרונה הפראי ולהשתלב בחייה החדשים בלי מאל לצדה. אבל בעולם המפואר הזה שום דבר אינו כפי שהוא נראה. כשהאיום על הממלכה מתעצם ומשיכתה המסוכנת אל האופל מתגברת, תגלה אלינה סוד שיקרע את לבה – ואת ארצה – לשניים. (מה? אני עדיין כאן. פשוט מעכלת את המושלמות של הספר הזה.)

לי ברדוגו נולדה בירושלים, גדלה בלוס אנג'לס ולמדה באוניברסיטת ייל. (קצת גאווה ישראלית)

שריטה מוזרה שיש לי: לא יכולתי לקרוא את השם שלו כ"האופל". תמיד קראתי לו the darkling.
ממש אהבתי שהספר הוא מיתולוגיה רוסית, שינוי מרענן לעומת כל המיתולוגיה היוונית/נורדית. כאילו, הם מדברים קצת רוסית, ויש הסברים ממש מעניינים על כל היצורים הקסומים שם. חוצמזה, השמות שלהם ממש יפים. עוד לא קראתי את הספר השני ואני ממש מחכה לקרוא אותו, אבל הספרייה החליטה שאני לא יכולה להזמין אותו.


סליחה על השטויות האלה, אני אנסה לכתוב נורמלי יותר בפעם הבאה.

במחשבה ראשונה, נהניתי מהספר.
הדמויות נחמדות, הכתיבה זורמת ויש בסיס מעניין לעלילה. אהבתי מאוד את המקוריות של הסביבה שהסופרת בראה.
במחשבה שנייה, התרגזתי למצוא קווי דמיון רבים ל"עונת העצמות". אפילו בשם!!
וממש לא התלהבתי מהבחירות הרומנטיות של הדמות הראשית. היא בחרה בדמות החיובית יותר, וזה כל כך מ ש ע מ ם. למה לא לבחור ברע לשם שינוי? ולמצוא בו עוד צדדים, אולי? או אפילו לשנות אותו ולהחזירו למוטב? אבל לא. כצפוי, הסופרת הולכת על בטוח.
באופן כללי, למרות שהדמויות התיימרו להיות תלת מיימדיות, הן לא ממש היו כאלו. והעלילה בפרוש רצה מהר מידי.
בקיצור- חבל. יש פוטנציאל אדיר, אבל לא מספיק מלוטש.
אה, אני בכל זאת מחכה לספר הבא. למה? כי אני ממש ממש ממש מחבבת את האופל. היא הדמות הכי מוצלחת שם.
נ.ב.
מומלץ להוצאה להשקיע קצת יותר בספרים שלה, ולא להניח לכל כך הרבה טעויות כתיב להשתרבב אליהם.

למה הטעם שלי בספרים כל כך מושפל???
הספר היה שילוב של קלישאות, התחלות נכונות שנהרסות בהמשך, ופלוט טוויסט טוב אחד. אז למה, אם הספר כל כך בינוני, אהבתי אותו??? לרולינג פתרונים.
לא, אבל ברצינות. היה לו פוטנציאל מדהים. היו כמה סצנות שהיו פשוט זהב טהור, אבל אז באו חמש סצנות שהיו בנויות מכל כך הרבה קלישאות שכמעט הקאתי.
למה משולש אהבה למה????????? הספר היה יכול להיות הרבה יותר מקסים אם היה קצת יותר עידון.
אזהרת ספוילר
היא והאופל התנשקו פעם שניה וכבר כמעט הגיעו להתפשט. לא!!!! ככה לא הולכת אהבה!!!! ואם האופל באמת אוהב אותה או אפילו באמת רוצה להעמיד פנים שהוא אוהב הוא לא צריך להפשיט אותה!!!!!!!!!
ולמה התכונה העליונה שלה היא הרחמים? לא נמאס לכם מנערות עדינות ומהממות (גם אם רק בעזרת קסמים) שתכונת הרחמים הנעלה שולטת בנשמתן האצילית והענוגה? -בעעעעע-
הספר היה יכול להיות עוד כמה דקות, לא ארוכות במיוחד, בעריכה והוא היה הופך להרבה יותר טוב.
אבל בסופו של דבר, אני מוכרחה להודות שנהנתי, גם אם הספר חסר מקוריות ופיתוח.
פנטזיה רומנטית לכל אחד שרוצה משהו קליל וחמוד שאפשר להתעצבן עליו בחביבות

יש הוצאות לאור שלרוב ניתן לסמוך עליהן - בשבילי הוצאת אריה ניר היא אחת הבולטות שבהן ולרוב איני מתאכזב. צל ועצם היא עוד סיפורת שאלמלא ראיתי את ההוצאה לא הייתי נותן בה מבט נוסף. ההתחלה הייתה מעט קשה עם כל המינוחים החדשים השזורים אך די מהר מתרגלים והספר זורם מצוין. הסיפור הוא סיפור קלסי כשהאנדרדוג מגלה כי חבויים בו כוחות המאפשרים לשנות. העולם הוא עולם של פנטסיה וקסם ואכן קסם שורר בספר. לי מיטיבה ללהטט ויש טוויסטים רבים בעלילה שלא מאכזבים לרגע. הקשר בין אלינה לבין מאל מוסיף מימד נוסף למאבק הקדום בין טוב לבין רע כשלא תמיד ברור מי הוא מה. זו סיפורת שאני אולי לא בדיוק הקהל הקלסי שלה אך העברתי איתה ממש שעתיים של כיף. מחכה בקוצר רוח להמשך.

טרילוגיית הגרישה-צל ועצם:
אתם יודעים מה זה ספר פרווה?
ספר שהוא לא טוב ולא רע, ספר שציפית ממנו ליותר אבל איכזב אותך אבל לא עד כדי כך בשביל לא לאהוב אותו ולשלול אותו על הסף לגמרי.
שאין לך מושג אם היה שווה לקרוא אותו בכלל והאם כדאי להמשיך לספר הבא. זאת לפחות ההגדרה שלי לספר פרווה.
והספר הזה הוא בין ספרי הפרווה שלי.
אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו, אני לא יודעת אם אני לא אוהבת אותו, אני לא יודעת אם בכלל כדאי לי לקרוא את המשכיו.
זה מה שמעצבן בספרי פרווה. הם אפילו יותר מעצבנים מספרים גרועים שאומנם לא היה שווה לקרוא אותם אבל לפחות יש לך דעה מגובשת עליהם למרות שהיא רעה.
כי כשמישהו בא ורוצה שתיתן לו המלצה על ספר שלדעתך הוא ספר פרווה אתה לא יודע מה להמליץ או איך להמליץ או האם בכלל כדאי לך להמליץ. מה שרק מסבך את העסק עוד יותר.
כל דמות בספר מרגישה מרגישה לי כאילו נלקחה מספר אחר שכבר קראתי בעבר. לעלילה אין ממש טעם או פואנטה ועדיין לא כלכך הבנתי מה הסופרת רוצה שהקוראים שלה יבינו מהספר.
קצת מאכזב שאותה הסופרת שכתבה את "שישה עורבים" שהוא בין היצירות הספרותיות הטובות ביותר שקראתי כתבה גם ספר שהוא קצת מפלה.
בקיצור או שלא בקיצור, עכשיו העלילה:
הספר נפתח כאשר אלינה גיבורת סיפורנו, חבריה ואנשי חוליתה צריכים לחצות את כפל הצל, מדבר אכזרי השרוי בחשכה תמידית השורצות בו מפלצות איומות בעלטה. מדבר הקים אלפי שנים שאיש עדיין לא הצליח לחצות. ואם היה איש שצלח את המשימה הזאת כנראה שצבר אבדות רבות.
הם מגיעים לקפל הצל אך השיירה שלהם מותקפת על ידי המפלצות האיומות השורצות שם וכולם נלחמים על חייהם. וכאשר אלינה מנסה להגן על חברה הטוב-מאל- מתפרץ ממנה כוח אדיר שלא ידעה קיומו. והיא בטוחה שכל העניין הוא טעות אחת גדולה.
כאשר הם מצליחים לצאת מהמדבר החשוך שורץ המפלצות אך עם אבדות קשות היא נלקחת למבצרו של האופל-גרישה רב עוצמה שבוחן אותה כדי לגלות אם כוחה אמיתי. בסיום המבחן אלינה מתגלה כגרישה עם כוחות עוצמתיים שעוד לא נראו אצל אף אדם או גרישה אחרים. והיא נשלחת לארמונו של המלך כדי לעבור הכשרה בתור בת גרישה. האופל מחליט לקחת את אלינה תחת חסותו ולהפוך אותה לגרישה החזקה והעוצמתית שהייתה תמיד אמורה להיות ושיחד הם יוכלו להציל את העולם מכפל הצל.
כאשר היא מגיעה לארמון המלך אחרי מסע ארוך ומייגע כשכל הדרך היא סבורה שנפלה טעות חמורה בנושא ולא מהססת להגיד זאת בכל הזדמנות ומול כל אדם או יצור חיי או לא חיי שמוכן להקשיב או לא להקשיב לדבריה.
כאשר היא מגיעה היא זוכה להגנה, קורת גג, ותמיכה מלאה מצד האופל. אך מנגד מתנתקת מכל הדברים המוכרים והאהובים לה, מהמקום הבטוח שלה, משגרתה היציבה, ומחברה הטוב ואהובה בסתר.
היא מתחילה כהרף עין לעבור תרגילים ואימונים בארמון הגרישה ומסתבכת להיכנס לעניינים, אך בהמשך היא צוברת כוח וביטחון עצמי ולאט לאט מצליחה להשתלב עם בני מינה החדשים.
היא מתחברת לאנשים חדשים ומתחילה לפתח רגשות מבלבלים ולא ברורים אפילו לעצמה כלפי האופל המסתורי.
האם תצליח אלינה להציל את העולם מאחיזתו של כפל הצל האפל שמתנועע בעולם כבר שנים כה רבות ולהתאחד מחדש עם אהוב ליבה וחברה הוותיק או שתמטיר חשכה נצחית ומוחלטת לעד על העולם כולו?
דמויות, כן דמויות:
אלינה: הדמות המרכזית שאחריה סובבת העלילה. נערה יתומה הגדלה בבית יתומים לצדו של מאל וככה נהפכו לחברי ילדות. מתגייסים יחד לצבא כל אחד כמובן לפלג שונה. ואלינה הופכת להיות שוליית שרטטת מפות.
כאשר מנסה לעבור את כפל הצל מתגלה בה כוח גרישה חזק ובזכותו השיירה שלה ניצלת מאיימת הכפל החשוך ומתגלה כבת גרישה שבעקבות כך נלקחת למורת רוחה לארמונו של המלך כדי לעבור הכשרה ואימונים כדי להעצים את כוחה ולשחרר את העולם מהאפלה.
דמות שבאמת לא ידעתי מה לחשוב עליה. אלינה סובלת מפיצול אישיות רחב. פעם היא חזקה ופעם היא חלשה, פעם היא נמשכת אל האופל ורגע היא לא יודעת מה היא רוצה ממנו ומעצמה, רגע היא בטוחה שהיא הולכת להציל את העולם ושנייה לאחר מכן היא מרימה ידיים ומתכנסת בתוך תוכה ומתבכיינת על מר גורלה ועל כל מה שהיא איבדה (למרות שלא משהו מיוחד) ועל מה שמחכה לה בחוץ (אף אחד ושום דבר לא מחכה לה בחוץ).
דמות בלי בסיס יציב והאמת גם בלי הרבה הגיון. לא הייתי אומרת שהיא פחדנית או חסרת עמוד שדרה. אך היא קלת דעת במעט ונראה שגם לא ממש יציבה נפשית, לא יודעת לקבל החלטות וגם לא יודעת מה היא מצפה מחייה. היא נתפסת לדמיונות ואל הלא נודע.
אלינה היא זאת שעשתה את הספר 80% פרווה.
מאל: חברה הטוב ביותר של אלינה ואהובה בסתר. נכנס יחד עם אלינה ושיירתם לכפל הצל וכאשר מנסה להגן עליה נפצע קשה על ידי המפלצות אך אלינה מצליחה להציל אותו בעזרת כוחה הנסתר המתגלה בכפל.
דמות פחות דומיננטית ופחות בולטת בסיפור. מופיע במעט בתחילת החלק הראשון וגם ברוב החלק האחרון של הספר. כנראה יהיה דמות יותר בולטת בספרי ההמשך של הסדרה. לכן לא ממש התחברתי אליו ואין לי ממש מה להרחיב עליו. רק שהיה גואלי לאלינה בכל הקטעים שהופיע בספר.
האופל: גרשיה רב עוצמה המנהיג תחת חסותו הרמה את כל שאר הגרישות תחת פיקודו של המלך. יצור מסתורי ביון אלפי שנים אשר רוצה לשים סוף לכפל הצל. מתעניין בכוחה של אלינה ולא פחות גם באלינה עצמה. ומחליט לגייס אותה לצידו כדי להוציא את שאיפתו לפועל. יצור רב עוצמה עם כוחות רבים, שיכול להיות מסוכן. אסטרטג, שיודע איך להקסים ולסחוף אחריו אנשים ויודע בדיוק מה הוא רוצה.
דיי אהבתי את האופל. דמות שמוסיפה הרבה נפח ועניין בספר למרות היותה לא דומיננטית במיוחד. רק חבל שנתקלתי בדמויות כמות בספרים אחרים שקראתי בעבר. בסך הכל הוא בסדר.
ג'ניה: חייתת מוכשרת ויפיפייה, גרישה המנודה משאר בני מינה בהיותה נחותה מהם בגלל היותה חייתת האישית של המלכה, ובנוסף לכל מתיידדת ונהפכת לחברתה הטובה ביותר של אלינה בארמון הגרישה. בחורה מאוד מוחצנת, עליזה, וכריזמטית עם המון שמחת חיים ולרוב עם חיוך על הפנים גם כשהמצב נראה עגמומי. למרות היותה דמות משנית היא הרגישה לי דמות הרבה יותר דומיננטית ומעורבת מאשר דמוית אחרות שנחשבות ליותר מרכזיות. ג'ניה לבינתיים היא הדמות האהובה עליי אפילו בהיותה דמות משנית.
לסיכום החלטתי לתת לספר שלושה מתוך חמישה כוכבים כי לדעתי הוא עדיין לא מתקרב ללהיות חצי מהנקודות שהבטיחו לי שהוא יהיה אבל בכל זאת היו קטעים שן אהבתי בו ולכן לא מגיעה לו שלילה מוחלטת וציון נמוך של כוכב אחד.
מקווה ששווה לקרוא את הספרים הבאים למרות מעט חוסר החשק שהספר הראשון הותיר בי.