מיום עומדי על דעתי בקריאת שירה נשביתי בקסמו של אלתרמן, אך השיא היה לאחר שקיבלתי מחבר הנפש שלי את 'כוכבים בחוץ' והחלטתי לקרוא אותו מהתחלה לסוף שיר אחר שיר. זו הייתה חוויה קריאה מכוננת, ועדיין אני מוצא את עצמי קורא שירים מהספר האלמותי הזה. לכן, כשיצאה הביוגרפיה של אלתרמן כמובן שלא היססתי ורכשתי עותק, ומאז, במשך חצי שנה בערך כל שבת לאחר שנת צהריים עם קפה שחור קראתי כמה עשרות עמודים, והאמת שברוב הפעמים נאלצתי לעצור את עצמי.
עצם סיפור חייו של אלתרמן הוא גדול מהחיים, אלתרמן נולד שנים מועטות לפני מלחמת העולם הראשונה ונפטר שנים ספורות לאחר מלחמת ששת הימים. סיפור חייו שזור וארוג עם תולדות חיי העם היהודי בתקופה הגדולה הזו, או כפי שאלתרמן ניסח: "מול מציאות שאין לה אח".
לאחר שיצאה השבת ישבתי לכתוב בעמוד הראשון של הספר הפניות לנושאים עליהם התייחס אלתרמן בכתיבתו, הנה מקצת הנושאים: פרוץ מלחמת העולם השנייה, תגובות לשואה, הבריטים, יחסו לאצ"ל וללח"י, דור תש"ח ומלחמת העצמאות, אלטלנה, השלומים מגרמניה, היחס לניצולי השואה, העלייה ממרוקו, דת ומדינה, מבצע קדש, היחס לגרמניה ומשפט אייכמן, מלחמת ששת הימים, התנועה לארץ ישראל השלמה.
בהכשרתו אלתרמן היה איש המדעים המדוייקים לאחר שלמד אגרונומיה בצרפת, ולכן כל ימיו עקב בסקרנות אחר החידושים וההתקדמות המדעית, הדבר בא לידי ביטוי במחזה 'משפט פיתגורס' שכתב בשנות השישים (שלא נחל הצלחה גדולה). אך עד מהרה המציאות והכשרון הביאו אותו לקדמת הבמה הפואטית והפובליצסטית, אשר יחד עם התרגום ובסוף ימיו גם המחזאות, היו ראשי החץ של יצירתו. על קסמי השירה האלתרמנית אין זה המקום להרחיב, אבל בוודאי לא תהיה הגזמה אם נאמר שהיא מהיפות שנכתבו בשירה העברית. דן לאור מקדיש לכל אחד מספרי השירה של אלתרמן עמודים רבים של ניתוח ושל תיאור הביקורות המרכזיות שפורסמו בסמוך להופעת הספרים: 'כוכבים בחוץ' הקוסמופוליטי המציג את העולם דרך האמן המשוחרר, עובר האורח, המשוטט בעולם ונהנה מיפעו. 'שמחת עניים' - פואמה גדולה ומרשימה המשרטטת ביד אומן את החרדה והאימה של ראשית ימי מלחמת העולם השנייה ואת המאבק בין בני האור ובני החושך כפי שניבא אותו אלתרמן כשהדברים היו עדיין לוטים בערפל. 'שירי מכות מצרים' שנכתב לקראת סוף ימי המלחמה המבטאים את הגמול והעונש על יוהרת העיר החוטאת. מחזור שירי 'עיר היונה' שיצא לאור בשנת העשור לקיום המדינה ובו ביקש אלתרמן לבטא את התפיסה ההסטוריוסופית שלו על תקומת המדינה, העלייה, ההתיישבות ומלחמה. קשה להמעיט בחשיבותו של אלתרמן המשורר, ונראה כי קשה לדמיין כיום משורר שידיעה על צאת ספר שירים שלו לאור תעורר התרגשות כללית כפי שהיה בתקופתו.
'הטור השביעי' שלו, שפורסם למעלה משני עשורים (בין השנים 43-67), הביא את הסוגה הזו של שירי העתון, או בלשון אחרת הפובליציסטיקה-הפואטית, לשיאים הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות. שירים כמו 'מכל העמים' (על השואה) 'נאום תשובה לרב חובלים איטלקי' (על ההעפלה) 'מגש הכסף' (על דור תש"ח) ועוד הפכו מזמן לקלאסיקות. אלתרמן היה מעורה ראשו ורובו במתרחש בארץ ובעולם, ובמסגרת עבודתו בעיתון היה קורא כמעט כל ידיעה או חדשה שהגיעו למשרדי העיתון, ולא אחת ידיעה אזוטרית כזו או אחרת באה לידי ביטוי בכתיבתו בטור השביעי.
לאחר מלחמת ששת הימים, לקראת סוף ימיו, חבר לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, יחד עם סופרים, רבנים ואנשי רוח כמו ש"י עגנון, חיים הזז, אצ"ג ועוד. בספר הזה הבנתי עד כמה מרכזי היה מקומו של אלתרמן בתנועה ועד כמה השקיע ממרצו וזמנו בכתיבה ובגיוס תומכים לתנועה. אלתרמן התייחס לתנועה ברצינות גמורה ורבות מהתובנות שביטא רלוונטיות גם כיום. מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוא נכנס לעובי הקורה הפוליטית-מדינית "הוא העתיק ממאמרים מראיונות או מנאומים של מומחים, סופרים ואנשי רוח שהתבטאו בנושא... הוא קרא וסיכם ערכים מתוך הכרך המוקדש לארץ ישראל באנציקלופדיה העברית, וכן נועץ בספרי יסוד בשאלת גבולות הארץ... את רעיונותיו ערך בקפידה - ראשי פרקים, קטעי מחשבה, נושאים לבדיקה... צעד אחרי צעד בחתירה בלא לאות לעבר המטרה הכשיר אלתרמן את הקרקע לקראת המערכה הגדולה, הגורלית, שלקראתה יצא בבוקר שלמחרת מלחמת ששת הימים, כשהפעם הוא ממצב את עצמו בראש המחנה" (עמוד 720).
אמת, הביוגרפיה אינה מושלמת, דן לאור לא הרחיב בנושאים 'צהובים' שאולי היה מקום להרחיב בהם יותר כדי להבין לעומק יותר את אישיותו המורכבת של אלתרמן (ראו מאמרו, הארסי מידי אם יורשה לי, של מירון בהארץ "להלן כל מה שחסר בביוגרפיה החדשה של נתן אלתרמן"). אבל אף על פי כן זו ביוגרפיה קולחת יחסית, מרשימה ומלאת פרטים. אני נהניתי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
